"הרגשתי כל כך לבד": עדי ביטי חשופה מתמיד

יובל דיין מרגשת עד דמעות, דודו טסה במחווה לפריד אל אטרש, ליאור נרקיס ואיתי לוי בשיר אינסטנט מיותר ומאור אדרי רומנטיקן. סיכום מוזיקה ישראלית

עדי ביטי
עדי ביטי | צילום: אינסטגרם

אחרי הלהיט "קהירו", עדי ביטי ממשיכה להוכיח בגרות והפעם, לרגל יום האהבה (או להיפך) חושפת את שיברון הלב שלה בשיר חדש "אנחנו שניים", בלדת פופ במסגרתה בוכה ביטי על מר פרידתה מאהוב ליבה.

 

השיר מציג את ביטי כזמרת בוגרת, איכותית, ווקאליסטית נהדרת ומרשימה שכשהיא רוצה - היא יכולה למכור כנות ולהתמסר לרגש. ופייר? זה הולם אותה היטב!

 

לפעמים, כשאוהבים, נוצר מצב בלתי אפשרי בין בני זוג שהאחד תלוי בשני, שהאחד אוהב את השני, אך עם זאת, האהבה יוצרת את הריחוק ביניהם. יובל דיין היטיבה לתאר את הסיטואציה הלא פשוטה בזו בצורה פיוטית ומדויקת להפליא בשירה החדש - "דמעות שקופות". אותה מערכת יחסים, אגב, ניתן להשליך גם על יחסו של אדם לאלוהיו שהינם טוטאליים אך לעיתים רדופי עליות ומורדות רוחניות.

 

היא שופכת נשמתה ורגשותיה בפני מושא השיר, לא מבינה מדוע הוא מקבל אותה עם חסרונותיה ובכך פותח בה כל מחסומיה ומייחלת שיום יבוא והצלקות שבנשמתה יגלידו והיא תראה ותקבל עצמה כפי שהוא אותה.

 

השירה הפדנטית של דיין מלאת הרגש מתמזגת היטב עם הלחן הנפלא המספר היטב את מילות השיר שנוגעות בנשמה מהאזנה ראשונה.

 

דודו טסה חוזר (שוב) אל שורשיו המוזיקליים ואל הצלילים שבקעו מפסקול ילדותו, צלילי רוקנרול קלאסי לצד שירים עיראקיים וערביים ובשירו החדש "פריד", סוג של שיר מחווה לאגדת הזמר המצרית-סורית פריד אל אטרש - הוא מצליח, יחד עם עזרתו הטקסטואלית של עמיר לב, לדלג בקלילות על קו התפר בין נוסטלגיה להווה ובין מזרח למערב בצורה מדוקדקת.

 

הוא לא מציג שיר אהבה וגם לא שיר מלנכולי, הוא נכנס אל נבכי נפשו של האדם בתהיות, במחשבות ופותח צוהר קטן לקרביים הרגשיות המתחוללות בליבה של גיבורת השיר. טקסט מהודק, לחן קליט מאד ועיבוד עשיר מוזיקלית בניחוח פרויקט ה"כוויתים" עליו אמון טסה יחד עם ניר מימון.

 

ליאור נרקיס ואיתי לוי חברו יחד השבוע (לראשונה) לדי ג'יי VIVO לדואט קיץ חדש - "מסיבת רווקים". ישבשיר כל מה ש"הולך" היום: טקסט על אלכוהול, סופשבוע של סטלנים ומסיבת רווקים על חבר (או בעגה הים תיכונית "אח") רגע לפני החתונה.

 

על אף הרעיון הנהדר לגבש את קולותיהם המעולים של נרקיס את לוי, הטקסט השגרתי (והדי ממוחזר יש לציין) מזכיר מאד את רוח השירים '"בוקרשט" (עומר אדם) ו"כולם באילת" (עדן בן זקן), הפזמון לא קליט כל כך ולא תופס ולמעשה השיר נטול האלמנט המקורי או המסקרן שדרוש בכדי להפוך את השיר ללהיט. מתפספס ולא קולע.

 

הלהקות הצבאיות, מעוזם של מצעדי הפזמונים וצה"ל בשנות ה-50, ה-60, ה-70 וקצת 90, "שוברות שתיקה" בת עשרים שנה ו"חוזרות" בפרויקט מוזיקלי מקורי - "הזמנים עברו מהר" במסגרתו מיטב היוצרים כותבים שירים שמבוצעים על ידי חיילי הלהקות.

 

השבוע יצא השיר השלישי אותו כתבה והלחינה חברת הלהקה הצבאית - שי המבר, שחבקה לפני גיוסה אלבום בכורה מעולה והתפרסמה לראשונה בתכנית הילדים המוזיקלית - "בית הספר למוזיקה".

 

השיר "געגועיי", בלדה שוברת לב שנכתבת על זכר אהוב (או חלל) שהיה ואיננו, על ההתמודדות עם הצער והיגון. הטקסט בוגר וכתוב בעברית "גבוהה", כולל לחן מלודי ויפהפה שעל כל אלה מנצח קולה המרגש של המבר שהתבגרה, התגבשה ונשמעת במיטבה. מצמרר.

 

לקראת ט"ו באב, מאור אדרי משחרר לזוגות האוהבים את "נראה לי חלום" - בלדת פופ רומנטית אותה כתב והלחין יחד עם אלעד טרבלסי לעיבוד והפקה מוזיקלית של ינון יהל. הרומנטיקה הכנה הנשפכת מאדרי מצליחה לגעת במאזין, על אף שהפזמון כולל חרוז די מאולץ ("תגידי I DO ושכולם יידעו") ומיותר ופזמון שקשה לזכור אותו לאחר האזנה חוזרת ונשנית לשיר.

 

אדרי מוכיח בשיר בגרות, מוכר רומנטיקה סנטימנטלית חסרת תקנה ומציג יכולות ווקאליות מעולות שאמנם לא יהפכו את השיר ללהיט ענק, אבל בהחלט שיר שאדרי יוכל להתגאות בו ברזומה העשיר שלו.