"שמים את הפוליטיקה בצד": הסקורפיונס מתנגדים להחרים את ישראל

נפגשנו בפרבר של פרבר במערב גרמניה, לכאן, לירוק, הם באים לקצת שקט אחרי הטור הבלתי נגמר שלהם בעולם. אז הוציאו את מעילי העור השחורים מהבוידעם, נערו את האבק משרשראות הברזל, הרחיבו את המגפיים והכינו את הדיסטורשן: העקרבים באים, או יותר נכון, חוזרים לישראל.

הסולן קלאוס מיינה והגיטריסט רודולף שנקר מובילים את להקת הרוק הכבד מהגדולות בהיסטוריה של הרוקנרול, והם עושים את זה יותר מחמישים שנה, יותר מחצי מאה, מאז הוקמה הסקורפיונס במערב גרמניה ב1965. גם בגיל שבעים הם מתרוצצים על במות מאוסטרליה ועד מקסיקו עם בגדי עור צמודים וכל הטקס. האמת היא שהגיטריסט רודולף שנקר עבר באחרונה תאונת אצבע מרושעת במיוחד בתאילנד, אבל עד הנחיתה בנתבג הוא אמור להיות פיקס.

יותר מהכל, הסקורפיונס גרסת 2018, בגיל 70, באים לכאן הקיץ כדי לתת גוד טיים למעריצים שלהם, ויש לא מעט כאלה, כמו החברים האלה, מטורפי סקורפיונס שכינסנו בדירה שהפכה למוזיאוליאום הישראלי הרשמי ללהקה, שגולת הכותרת בפריטים שלו, דגל ישראל שסולן הלהקה התעטף בו בהופעה בארץ.

באחד הביקורים שלהם בארץ הכירו את הזמרת ליאל קולט, שלימדה אותם שיר ישראלי אחד בלתי נשכח, ירושלים של זהב. אבל עם כל הכבוד לירושלים של זהב, יותר מהכל מזוהה הסקורפיונס בהיסטוריה של הרוק עם רגע היסטורי מכונן אחד: רגע קריסת החומה. הם היו מהלהקות הראשונות במערב שהופיעו בברית המועצות הקומוניסטית, ואז התחילו להרגיש אותן, את רוחות השינוי. וינדס אוף צ'יינג' הפך ללהיט הגדול ביותר של הסקורפיונס: בלדת רוק עוצמתית ואפקטיבית גם היום. כאשר נופלת החומה, הסקורפיונס חוברים לקונצרט היסטורי וחד פעמי עם אחד שכתב משהו על חומות, רוג'ר ווטרס מהפינק פלויד.

מאז הפך רוג'ר ווטרס לראשי התומכים בתנועת הבי די אס, שפונה כמעט לכל אמן ולהקה שמתכננים להגיע לישראל, לרבות הסטונס וניל יאנג, שבסוף ביטל בגלל צוק איתן, ומנסה לשכנע אותם לבטל.