מה באמת הופך שיר לשיר זיכרון?

יום הזיכרון הוא אחד הימים הקשים לכל ישראלי באשר הוא, ומלבד השכול והכאב העצום על אובדנם של חללינו, הוא גם אחד הימים הבודדים בהם מתנגנים שירים ספציפיים שעם השנים זכו לכינוי - "שירי יום הזיכרון".

ביום הזה לא תשמעו שירים "רגילים" ולא תשמעו שירים שמחים אלא שירים ארצישראליים עצובים, שקטים ונוגים שנצרבו בקונוטציה הישראלית כשירי יום הזיכרון, על אף שבפועל, חלקם לא נכתבו כשירי אבל או שכול, אלא הפכו לכאלה בשל ניגונם בימי הזיכרון דרך קבע.

כך שירים כמו "דמעות של מלאכים" שיצרו יוני רכטר ודן מינסטר בגיל 16 על חוויותיהם בתיכון, "האיש ההוא" שכתב נתן יונתן כשיר עצמי והולחן על ידי שלמה ארצי כעשור וחצי אחרי כן ואפילו "הליכה לקיסריה" (אלי, אלי) שכתבה חנה סנש כשיר תפילה והודיה לאל, הפכו לשירים סימבוליים ליום הזיכרון, ללא קשר למאורעות במסגרתן נכתבו.

"השכול הצבאי הוא מיסודותיו המרכזיים של האתוס הישראלי", מסביר איש הרדיו והטלויזיה יואב גינאי, מגיש התכנית "מה יהיה" בגלי צה"ל, "חיבורו חשוף העצבים של יום הזיכרון ליום העצמאות, יצרו השקה ברורה בין השירים הנחשבים 'שירי ארץ ישראל שקטים' לאלו שנכתבו על אובדן של חיילים צעירים במערכות ישראל.

לאורך השנים, גיבש הרדיו ביום הזיכרון מסורת של שידור שירים נוגים ביום הזה (כמו באירועי אבל לאומיים אחרים). תחילה היו אלה שירי הזיכרון שנכתבו במיוחד אודות השכול כגון: 'שיר הרעות', 'מה אברך' ו'אחי הצעיר יהודה'. במהלך השנים, בעיקר עם הרחבת שעות השידור וחוסר בשירים ספציפיים העוסקים בנושא, הטמיעו עורכי המוזיקה בשידורי יום הזיכרון שירים שקטים ועצובים נוספים שהטקסטים שלהם עשויים להתפרש כשירי זיכרון וגעגוע למרות שלא נכתבו ככאלה במקור".

"קודם כל מה שהופך שיר למזוהה עם ימי זיכרון זו העובדה שמשדרים אותו בעיקר ביום זה", מבהירה דלית עופר, מנהלת גלגל"צ לשעבר והיום עורכת מוזיקלית ברדיו 103FM, "כשהתחילו לקום תחנות מוזיקה מרובות שהיו צריכות לשדר 24/7 מוזיקה, אז התחילו להשמיע שירים נוגים ושירי ארץ ישראל שקטים, שירים על אהבת הארץ ושירי פרידה שמה שמכתיב את הבחירות זה הטון המוזיקלי והטקסטים. ברגע שהשירים הללו נכנסו לארסנל המוזיקה הזו אז הם די מזוהים עם זה. לפעמים שירים אלו באים על חשבון שירים מרובים שנכתבו, בייחוד בעשור האחרון, במיוחד ליום הזיכרון ולכן העורכים המוזיקליים מנסים לשלבם בין הקלאסיקות המוכרות".

דוגמא מובהקת נוספת לשיר כזה הוא "שמור על העולם" שכתב דוד ד'אור לרגל גיוסו של אחיו, יניב, לצה"ל ולמרות הקונוטציה החיובית במסגרתה נכתב, הפך לאחד השירים המזוהים ביותר עם יום הזיכרון.

"אני חושב שמה שהופך את 'שמור על העולם' לשיר שמתאים גם לימי זיכרון הוא בעיקר המילים, שהן מעין אמירה שעוברת מאב לבן", מסביר ד'אור, "הילדים של כולנו הולכים לצבא ולצערנו הרב חלקם נהרגים ונשארים ילדים. הילד הוא למעשה אוניברסאלי, ילד של כולנו.

מבחינה מוזיקלית, הפתיחה המושרת בקולות הגבוהים, כמעין שירת מלאכים, יכולה להעלות קונוטציה של אוירה רוחנית מעולמות עליונים ואז אני יורד לקול הנמוך ופונה פנייה ישירה, רגשית ואישית, עם מנגינה שהיא מעין תפילה. השיר מאפשר לכל אחד להתחבר אליו ממקום אישי. אין בו אמירה מקוממת או מעוררת מחלוקת, רק תקווה לעולם טוב יותר, דבר שאני רוצה להאמין שהוא משותף לכולנו".

בשנת 1996 חבקה הזמרת רונית שחר את אלבום הבכורה שלה - "שלום לתמימות" מתוכו בלט מאד השיר "אהוב יקר", המזוהה עימה עד היום שבמצעד השנתי של 1997 העפיל למקום הרביעי. בעוד השיר החל לנסוק ברדיו, אירע ב-4 בפברואר אחד האסונות הגדולים של העשור - "אסון המסוקים" במסגרתו נהרגו 37 חיילי צה"ל. ב"אשמת" אסון המסוקים או שלא, השיר "אהוב יקר", בלדת אהבה שכתבה שחר, הפך אף הוא לשיר המזוהה עם ימי הזיכרון.

"בדיוק כשהשיר התחיל מאד להצליח ברדיו, קרה אסון המסוקים וכך יצא שמעבר לאהבת הקהל לבלדה רומנטית, נוצר חיבור שדיבר ישר לתוך הכאב הזה", משחזרת שחר, "השיר התנגן הרבה והכותרות זעקו. ביחד. במציאות שלנו בישראל קורים חיבורים כאלה. וסיבה נוספת היא, שהשיר מדבר על אהוב שיש תחושה שעוד לא הספקנו שום דבר, וכשחייל צעיר נופל לצערנו, זו אמירה נכונה".

"בשנים האחרונות, בטקסים מרכזיים כמו 'שרים בכיכר' בכיכר רבין, מרבית השירים שמבוצעים שם הם שירים עצובים שאין להם קשר ליום הזיכרון ולכן לדעתי זה לא אמור להיות ככה", מסכם יוסי כסיף, עורך ב"כאן גימל", "מרבית מהשירים שברדיו מושמעים בימי הזיכרון הם שירים שיש להם איזשהוא שיוך מילולי שאפשר לפרשו כשיר זיכרון, גם אם אינו נכתב ככזה, הוא יכול לדבר גם על חללים ולכן הוא מתאים. אף אחד לא אמר שחייבים להשמיע ביום הזיכרון רק שירים שנכתבו על חללי צה"ל, מספיק שיר עצוב עם מילים עצובות בשביל שישתייך לימים אלו".