סיפורה של המוזיקה המזרחית בארץ, פרק 2

הקשיים אליהם נקלעה המוזיקה המזרחית בתחילת שנות ה-60

 

שנות ה-60 היו שנים די "בעייתיות" למוסיקה המזרחית שהייתה עד כה בארץ: מצד אחד, המוסיקה הגיעה אף לקולנוע הישראלי כשההוכחה המובהקת לכך היא "סאלח שבתי", סרטו של אפרים קישון משנת 1964 בכיכובם של חיים טופול, אריק אינשטיין וגאולה נוני שביטא את קשיי החיים במעברות של בני העדה המזרחית וכלל פזמונים בהם "משיח הזקן" המזרחי שהפך להיט ענק.

 

לעומת זאת, רוב הזמרים שבלטו באותה תקופה עם פזמונים מזרחיים נסעו לחו"ל לנסות מזלם ולהופיע בניכר בהצלחה: ג'ו עמר, שושנה דמארי, ישראל יצחקי, חנה אהרוני, אהובה צדוק, צדוק סביר ועוד.

 

במקביל, המועדונים החלו להתמלא בלהקות קצב שמה שהיה להן בראש זה אלביס פרסלי, קליף ריצ'ארד והביטלס, ועם זאת נדמה היה שהמוסיקה מחכה וצמאה למשהו חדש, לכוכב חדש שימשיך את הגחלת. אמנם הוסיפו לפעול זמרים כאהרון עמרם, ששמרו על הגחלת המסורתית של עדתם אך לא הצליחו לפרוץ את גבולות המיינסטרים.

 

ניצניה הראשונים של המוזיקה היוונית בישראל והגדרת הצליל הים תיכוני החדש

 

בשנות ה-50 החלה לפרוח בארץ, אמנם בקרב קהילות מצומצמות של יוצאי סלוניקי בעיקר, המוזיקה היוונית מפי חלוץ הסגנון היווני בישראל - דווידקו (דוד) פיטשון שדאג להפיץ את הז'אנר הזה בארץ.

 

השינוי המהותי בז'אנר הזה התחולל בשנת 1957 כעלה לארץ מיוון בחור צעיר בן 17 בשם אריסטוד סאיסאנאס כשהוא חמוש בגיטרה וקול יפה. הוא הגיע לארץ בעקבות בחורה שאהב, אך כשהגיע גילה כי היא מאורסת למישהו אחר, ועם זאת, התאהב בארץ והחליט להישאר. סאיסאנאס החל להופיע במועדונים יווניים מקומיים ביפו, שינה שמו לאריס סאן (שם במה קליט) והחל מלווה עצמו בגיטרה חשמלית ומנגן רוק פופ יווני שורשי, סגנון שלא נשמע עד אז.

 

תוך זמן קצר הבחור היווני הזה הפך להיות התופעה שהמוסיקה הישראלית והמזרחית חיכתה לה: וירטואוז גיטרה, חיית במה ומוסיקאי כשרוני שידע בדיוק מה שהמוסיקה הישראלית הייתה זקוקה לו.

 

סאן, שבראשית שנות ה-60 הקליט ושר בעיקר ביוונית והחיה את הז'אנר היווני בארץ, החל במחצית אותו עשור להקליט שירים בעברית וגיבש את מה שנקרא "הסאונד הים תיכוני החדש".

 

הוא הפך אליל זמר ואחראי לכמה מהקלאסיקות הנצחיות של הזמר הים תיכוני לדורותיו: "סיגל", "בום פם", "נערה ממש אוצר", "תל אביב", "זוג או פרט", "דאם דאם", "אם אתה צעיר בלב" ועוד.

 

בשנת 1970 עזב סאן את הארץ ופנה לנסות מזלו בניו יורק, ומי ש"ירש" אותו ויהפוך לכוכב הבולט של הז'אנר היווני בישראל בסוף שנות ה-60 ולאורך שנות ה-70 הוא טריפונס ניקולאידיס, קפריסאי שעלה לישראל בשנת 1968 ונצרב בתודעה הישראלית בשל להיטים כמו "דירללדה", "אגוניה", "אל תסתכל ידידי בקנקן" ו"מיליסאמו".

 

שנות ה-70 - המהפכה הראשונה של המוזיקה המזרחית

 

שנות ה-70 הן ללא ספק השנים המשמעותיות והמהפכניות של המוסיקה המזרחית בארץ, בשל מספר גורמים: בשנת 1971 נוסד, לאחר מאבק ממושך של יוסף בן ישראל, האחראי על הסקשיין המזרחי ב"קול ישראל" באותן שנים, "פסטיבל הזמר המזרחי" שנקרא "דרור למנצח שיר מזמור": פסטיבל שירים שהושתת כולו על טהרת המקצבים המזרחיים.

 

תחילה הפסטיבל כלל זמרים שאינם מזוהים דווקא עם המוסיקה המזרחית דוגמת יפה ירקוני, ששי קשת, יגאל בשן וכו', אולם בהמשך העשור הפסטיבל יהפוך פלטפורמה לכוכבי הזמר הבאים של המוסיקה המזרחית.

 

הפסטיבל התקיים עד שנת 1982 (ועוד פעם אחת ב-1985) ומלבד שהשתתפו בו מיטב כוכבי הזמר המזרחי של אותן שנים, הוא שודר בטלויזיה (שזה הישג בשביל עצמו) וגילה כמה מהכישרונות הגדולים של הז'אנר, בהם אביהו מדינה (שהלחין רוב להיטי הפסטיבל), עפרה חזה, גילה בשארי, שימי תבורי,משה הלל, חופני כהן, עפרה חזה אורי שבח ועוד.

 

בנוסף, בשנות ה-70 החלו לצמוח מהמועדונים השונים כמה מהכוכבים הגדולים של הז'אנר, שעל אף שהושפעו מובהקות מהרוק העולמי, "הוגדרו" כזמרים מזרחיים, בהם: בעז שרעבי, אבנר גדסי, ניסים סרוסי ועוד

 

צלילים מהכרם

 

כמו כן, באותה תקופה, החל זוהר כוכבם של יוצאי "כרם התימנים": אהובה עוזרי פרצה לתודעה עם שיר קינה לאמהות השכולות ("היכן החייל שלי") וכן פזמונים מזרחיים אותנטיים פרי עיטה שהבולט בהם בשנות ה-70: "עמק הפרחים".

 

נוסף לעוזרי, בלטה תחרות בין 2 להקות: "צלילי הכרם" (דקלון ומשה בן מוש ובהמשך גם חיים משה הצטרף) ו"צלילי העוד" (רמי דנוך ויהודה קיסר), שלקחו את הלחנים הנושנים של שנות ה-30 וה-40 והפיחו בהם חיים מחודשים שהגדירו פסקול של תקופה.

 

ככה "גדליה רבע איש", "חנהלה התבלבלה", "חסידה צחורה", "סורו ממני" ועוד פזמונים הפכו קלאסיקות ים תיכוניות כארבעים שנה אחרי שנכתבו.

 

התחרות בין צלילי הכרם לצלילי העוד נוצרה עקב העובדה ששתי הלהקות הוציאו כמעט בסמוך תקליטי בכורה עם אותם שירים, מה שעורר את הויכוח: מי היה כאן ראשון?

 

שנות ה-70 היו גם שנים של נסיונות מוסיקליים שונים, חלקם הצליחו וחלקם לא, ואפילו הג'אזיסטים הבולטים בארץ: אלברט פיאמנטה, דני גוטפריד, אהרל'ה קמינסקי, טדי קלינג וג'רי גרבל הקימו את "סדנת הג'אז" שמיזגה את הג'אז עם השפעות אתניות מזרחיות ויצרה אלבום אקספרימנטי בשם "מזרה ישראל יקבצנו, בשנת 1971, שלא זכה להצלחה.

 

עוד שילוב ניסיוני בין מזרח למערב שכן הצליח היה שילוב בין להקת הרוק-פופ כוורת לבין תזמורת רשות השידור בערבית שכונתה על שם מנצחה המיתולוגי - "תזמורתו של זוזו מוסא" בשיר "התמנון האיטר" שבישר על הפופולאריות הגדולה של המוזיקה המזרחית.

 

כמו כן, הרבה זמרים כיגאל בשן, יהורם גאון ואפילו אריק אינשטיין הכניסו אלמנטים מזרחיים בשיריהם בניסיון לעלות על הגל שנתפס באותה עת כ"גימיק" מצליח.