מופע המחווה לוויטני יוסטון: כבוד למקור ובחירת שירים מוקפדת

אמש בהיכל התרבות בתל אביב החזיר לחיים מופע המחווה האוסטרלי לויטני יוסטון את הדיווה האגדית שהלכה לעולמה לפני 6 שנים במה שהפך להיות חגיגה נוסטלגית עם צלילי נעורים

מתוך ערב המחווה לוויטני יוסטון
מתוך ערב המחווה לוויטני יוסטון | צילום: שלומי פינטו

בהיכל התהילה של הדיוות הגדולות בעולם, לויטני יוסטון תמיד היה ויהיה מקום של כבוד. זמרת המצו-סופרן בעלת הקול המרטיט הייתה לאחת מנושאות דגלה הבולטות של מוזיקת הסול השחורה באייטיז ובניינטיז וככזו, מן הבלתי נמנע שכישרונה הביא אותה לזכות ב-21 פרסי המוזיקה האמריקאית ובשישה פרסי גראמי.

 

לצד הצלחתה, גם סיפורה הטרגי של מי שלא הצליחה להכיל את ההצלחה המסחררת והתמכרה לקוקאין עד שלבסוף מתה באמבטיית חדרה במלון "הילטון בוורלי" שבקליפורניה כתאונת טביעה בגיל 48 בלבד, הפך את דמותה למיתולוגית לא פחות. אמש, לשעתיים, "קמה לתחייה" יוסטון בדמותה של הזמרת האוסטרלית בלינדה דיוויס במסגרת המופע The Greatest Love Of All- The Whitney Houston Show שהגיע לראשונה להיכל התרבות בתל אביב.

 

דיוויס, בעלת קול מעולה ועוצמתי ביותר שלא בייש את מופע המחווה שתפרה ליוסטון בליווי התזמורת העשירה שליוותה אותה, נכנסה לדמותה של הדיווה האגדית היטב וביצעה מיטב להיטיה כמו: I Will Always Love You, I'm every woman, I Wanna Dance With Somebody, Queen Of The Night ועוד.

 

מתוך מופע המחווה לוויטני יוסטון
מתוך מופע המחווה לוויטני יוסטון | צילום: שלומי פינטו

נכון, זו לא ויטני יוסטון וקשה לרוב לצפות במופעי מחווה המנסים להתחקות אחר המקור, אך במקרה של הקונצרט הנוכחי, דיוויס וחבריה ניגשו לשירים ממקום של הצדעה וכבוד ופחות ממקום של להתחקות ולהישמע "כמו המקור", כשלצד זה הביאה בלינדה אינטרפרטציה חדשה ומרעננת משלה לשירים שדור שלם רקד לצליליהם.

 

הפרפורמנס היה מעולה ונוטף אנרגיות, קטעי הקישור של דייויס על חייה השזורים בשיריה של יוסטון והשפעתה עליה היו נוגעים, מרגשים ומעניינים, העיבודים היו מרעננים והשואו של הרקדנים והרקדניות (שהשקיעו בכוריאוגרפיה מדוקדקת) וזמרי וזמרות הליווי לצד תזמור הלהקה יצרו אווירה מושקעת של חו"ל והוסיפו נופך מבושל היטב למופע המחווה.

 

כמו כן, בחירת השירים הייתה ממצה ומוקפדת, הביצועים היו עדכניים ומרעננים ועם זאת לא איבדו את הרוח האותנטית והמלודיות שבקעו מההיכל היו ארומה מענגת של צלילים חושניים ומשכרי חושים שנשאו את הקהל היטב בכנפי הנוסטלגיה אל ימים אחרים, תוך ערגה מתוקה לימיו הזוהרים של הפופ העולמי.