הסיפור מאחורי אלבומי המופת הישראליים והפעם: "החלונות הגבוהים"

"החלונות הגבוהים" הוקמה בשנת 1966 על ידי ג'וזי כץ, אריק אינשטיין ושמוליק קראוס, בהתחלה כרעיון ספונטני של שילוב קולות הרמוניים ושירה בשביל הכיף ובהמשך כרעיון להקים שלישייה חדשנית שתעשה, לראשונה, פופ ישראלי טהור.

באותה תקופה, אריק אינשטיין היה כוכב ענק שכיכב בסרטים כמו "סאלח שבתי" ו"ניני", ולאחר שכיכב בשלישית גשר הירקון המצליחה והוציא אלבום סולו ראשון ("שר בשבילך"), חיפש דרך לבטא את הצורך להקליט רוק חדש בניחוח הביטלס שכל כך אהב. שמוליק קראוס, אז יוצר אלמוני שהכיר את ג'וזי כץ, עולה חדשה מארה"ב, עבד אז על שירים מקוריים שהלחין לג'וזי ולו.

"אף אחד לא בא עם הרעיון להקים להקה", משחזרת ג'וזי כץ "פשוט ערב אחד אריק ביקר אצלנו והשמענו לו כל מיני שירים שעבדנו עליהם באותו הזמן. באותה תקופה, שמוליק (קראוס) ואני הופענו בתור צמד ולאט לאט הוא החל לכתוב מנגינות משלו, שהיו חסרות להן מילים, אז השמענו לאריק כמה מהמנגינות, הוא מאד אהב והתחיל בספונטניות לשיר איתנו. אחרי כמה ימים הוא הגיע עם כמה טקסטים שהוא אסף וקיבל והמשכנו ככה לשיר, באופן הכי ספונטני וטהור, מבלי לחשוב או לדבר על שלישייה, ממש נהנינו לשיר יחד ומהשילוב של ההרמוניות הקוליות. אחרי שבוע, הגיע אריק עם אשתו אלונה זכרה לברכה ואני לעולם לא אשכח מה שהיא אמרה: "טוב, אם אף אחד מכם לא יגיד את זה, אז אני אגיד את זה: נולדה שלישייה חדשה!".

שם השלישייה ניתן לה על ידי אורי זהר כשבאחת החזרות בביתו של קראוס, נראו ממגדל שלום בתל אביב שלושה חלונות מוארים וכך נולד השם "החלונות הגבוהים".

השלישייה הקליטה את האלבום באולפני "קולינור" וב"בית המורה", כשקראוס הלחין את כל השירים, מוסיקאי הג'אז הצעיר זיגי סקרבניק היה אמון על העיבודים המוסיקליים (במקום יחזקאל בראון) ואריק אינשטיין היה אחראי, כאמור, על ליקוט הטקסטים והביא את הפרסום (הוא היה הסטאר מלהקת הנח"ל ו"גשר הירקון"). האלבום כלל טקסטים של מיטב הכותבים: חנוך לוין ("חייל של שוקולד"), חיים חפר ("יחזקאל", "איפה הם כל אבותינו", "הורוסקופ", "ילדה קטנה"), עמוס קינן ("אהבה ראשונה") יורם טהר לב ("אינך יכולה"), מרים ילן שטקליס ("בובה זהבה"), רחל המשוררת ("זמר נוגה") ואינשטיין בעצמו כתב את "אז מה" ו"כל השבוע לך". מפיק האלבום היה בני אמדורסקי (עת היה ב"צמד הדודאים" בלבד) שחיפש את "הדבר הבא" לאחר פירוק שלישית "גשר הירקון" (שנתפרקה ב-1966 לאחר עזיבתו של אינשטיין).

כשהאלבום יצא, הוא היה הדבר הכי חדשני, עדכני ומהפכני שנשמע במוסיקה הישראלית: העיבודים התזמורתיים של סקרבניק התאימו כמו כפפה לקו המוסיקלי הלא פשוט של קראוס, ההרמוניות בין אריק לג'וזי (קראוס שר בעיקר ליווי) היו מתואמים להפליא והשירים סימלו עידן חדש במוסיקה הישראלית, עידן שסלל את הדרך לבאות.

האלבום התקבל בקרב הקהל בצורה יוצאת מן הכלל, ההצלחה הייתה מסחררת והרדיו חרך את מרבית השירים ועל אף שיומן ההופעות התמלא עד סופו, החלו המקטרגים לתת ביקורתם "אריק אינשטיין השתגע? ממתי הוא משורר?", "פזמונים מונוטוניים מדי" וכדומה כשהשיא היה ש"יחזקאל" (על הנביא המתהולל) ו"חייל של שוקולד" (שיר אנטי מלחמתי) נאסרו לשידור ברדיו.

"לא רצו להשמיע "יחזקאל" ברדיו כי היו אנשים מסוימים שטענו שאנחנו עושים צחוק מהנביא יחזקאל שהיה מסטול ורודף נשים אז הרדיו פחד להשמיע", מסבירה כץ, "ולגבי "חייל של שוקולד", אני משערת שלא השמיעו בהתחלה כי זה היה שיר "אנטי מלחמתי" שיצא בצמוד לפרוץ מלחמת ששת הימים".

שלושה חודשים לאחר צאת האלבום, נפטר זיגי סקרבניק ממחלת הסרטן בגיל 24, כשאחיו הצעיר, משה ניב סקרבניק, נזכר: "כשהוא כבר שכב בבית החולים והיה על ערש דווי, הוא המשיך לחלק מהמיטה הוראות אחרונות לאריק אינשטיין ושמוליק קראוס כדי לסיים את האלבום בצורה היפה ביותר, וכך היה".

אחרי מלחמת ששת הימים, עם הנצחון הגדול והתהילה של ישראל, הפופולאריות של השלישייה עלתה והיא הוזמנה לסיבוב הופעות בחו"ל ובעיקר באירופה. היא הופיעה באולם ה"אולימפיה" המפואר בצרפת וביצעה, מלבד ביצועים בהופעה חיה לחלק מלהיטי אלבום הבכורה, גם גרסאות צרפתיות ל"יחזקאל" (שהפך ל-El El Israel) ו"חייל של שוקולד" (שהפך ל- Soldat De Chocolat). בהמשך הלהקה תקליט גם את "הנביא יחזקאל" וה"בובה זהבה" באנגלית (במהלך שהותה בלונדון).

לאחר ההצלחה בצרפת, השיגה השלישייה חוזה הקלטות בלונדון, ונכנסה לסשן הקלטת שירים חדשים באנגלית בעיבודיו של המפיק המוסיקלי קית' מנספילד. את הטקסטים כתב הזמר רלף מרפי והלחין קראוס. בשנת 1968 יצא תקליטון הלהקה באנגלית שכלל את Maybe Someday ו-Your Eyes שתורגמו לאחר מכן לעברית על ידי אריק אינשטיין ל"בואו ונרים כוסית" ו"כמה נעים".

המפיקים המוסיקליים התלהבו מהשלישייה ותכננו להפוך אותה לשם חם גם בלונדון, אבל אז הלהקה התפרקה. "על אף שחברת CBS התלהבה מהחומרים שלנו, אריק התגעגע הביתה ורצה לחזור. הוא לא התלהב מהקלטת השירים באנגלית, ולא היה מעוניין להמשיך להופיע בלונדון, הוא רצה לישראל", נזכרת ג'וזי, "במקביל, שמוליק קיבל הצעה להשתתף בסרט אמריקאי שצולם בספרד ("הצייד המלכותי אחר השמש"), אז אריק נסע לארץ ושמוליק ואני נסענו לספרד".

לאחר פירוק השלישיה, אריק אינשטיין פגש במועדון "החלונות הגבוהים" (צירוף מקרים?) את יוצא להקת הנח"ל, שלום חנוך, מה שיהפוך לאחד משיתופי הפעולה פורצי הדרך והמשפיעים ברוק הישראלי. קראוס וכץ עברו להתגורר בניו יורק, שם ניהל קראוס חנות למוצרי עור ("טרומפלדור"), עד שבשנת 1970 חזרו לארץ והצטרפו להקלטת אלבומו של אינשטיין "פלסטלינה" (שיצא לאחרונה במהדורה מחודשת) וחבורת "לול" המיתולוגית.

בשנת 1973 נעשה נסיון קצר של קראוס וכץ לשחזר את שלישיית "החלונות הגבוהים", הפעם עם אלי מגן (חברם ללהקת "כף התקווה הטובה" שנוסדה ופעלה רק בשנת 1970). השלישייה המחודשת הקליטה מספר שירים בהם: "אצלי הכל בסדר" (שהפך להיט ענק, אך זוהה יותר עם כץ לבדה) ו"אלישבע מה נחמדת" (עימו השתתפה הלהקה בפסטיבל שירי משוררים לילדים). תוך זמן קצר הלהקה התפרקה (1974), כשהסיבה, לטענת ג'וזי, היא: "באותה תקופה נכנסתי להריון, אז לא היה לי חשק ולא היו הרבה הופעות אז לא המשכנו עם זה. אסור לנסות לשחזר משהו אם זה לא האוריגינל. צריך להשאיר קלאסיקה איך שהיא, בלי לגעת בה".