נוסטלגיה במנהרת הזמן: להקת "סמוקי" הרימה את היכל התרבות בתל אביב

מי שפתח רדיו בשנות ה-70, לא יכול היה שלא להיתקל מדי יום, לפחות בשיר אחד של להקת "סמוקי", אחת מלהקות הפופ הבריטיות המצליחות באותן שנים (לא מעט בזכות הסולן כריס נורמן) שאחראית לכמה מלהיטי הפופ הגדולים והמתקתקים בשנות ה-70 וה-80 בהם: Living Next Door To Alice, I'll Meet You At Midnight, Lay Back In The Arms Of Someone You Love ו-Needles And Pins.

הלהקה פרצה לתודעה הבינלאומית בשנת 1976 עם הלהיט Living Next Door To Alice. הקול המחוספס של כריס נורמן עם גיטרות הקאנטרי והעיבוד הפשוט הפכו את השיר לאחד הלהיטים הגדולים של העשור והפכו את סמוקי ללהקה מספר 1 באירופה. כעבור שנים, בשנת 1995, הלהקה תחדש את השיר עם הקומיקאי הבריטי רוי צ'אבי בראון ותוסיף את השורה האלמותית Alice? Who The Fuck Is Alice? שתצעיד אותו שוב, כעשרים שנה אחרי כן, בצמרת המצעדים.

בתחילת שנות ה-80 הלהקה התקשתה לשחזר את ההצלחה לה זכתה בעשור הקודם והיתד האחרון בכשלונה היה עזיבתו של נורמן את הלהקה באמצע אותו עשור. הצלחתו המפתיעה של השיר "אליס" באמצע שנות ה-90 בישרה על ה'קאמבק' המיוחל של סמוקי ומאז הם מופיעים ברחבי העולם עם מיטב הלהיטים הנושנים והמוכרים כשאלבומה ה-21 והאחרון (עד כה) - Take A Minute משנת 2010 זכה להצלחה רבה בדנמרק ודרבן את הלהקה להמשיך ולהופיע ברחבי אירופה.

ללא כריס נורמן (הסולן הנוכחי הוא מייק קראפט) , הלהקה הגיעה השבוע לסיבוב הופעות בישראל (ירושלים, חיפה, באר שבע ותל אביב) ואמש (שני) הופיעה בהיכל התרבות בתל אביב למול קהל שמרביתו נושק ל-50 פלוס.

המופע, נוסטלגי למהדרין, היה מסיבת נוסטלגיה אמיתית לחובבי האולדיז בכלל והלהקה בפרט: המופע נפתח בצורה הסוחפת ביותר עם אחד מלהיטיה הגדולים ביותר של הלהקה והמזוהים עימה - I'll Meet You At Midnight בביצוע מעולה ועדכני. בכלל, לאורך כל המופע, הלהקה דאגה לעיבודים אותנטיים, חדשים ומעניינים כשהיא עדיין שומרת על הצליל המוכר שלה.

מי שהגיע למופע זכה לכל השירים המוכרים בשרשרת, ללא יוצא מן הכלל: Oh Carol, Lay Back In The Arms Of Someone You Love, Needles And Pins, Don't Play Your Rock And Roll To Me וקאבר מעולה לאחד משירי הרוקנרול היפים של הסיקסטיז - Take Good Care Of My Baby  של  בובי וי וכמובן בהדרן הסופי כדובדבן שבקצפת - Living Next Door To Alice האלמותי שעימו הרים המתופף דגל ישראל ענק והניחו על מערכת התופים כשהקהל יוצא מגדרו מהתלהבות. כל זה לצד קטעי קישור מעולים והומוריסטיים לאורך כל המופע וקומוניקציה מצוינת עם הקהל.

לסיכום, על אף שהיו לי חששות שהדבר היחיד שיגרע מהנאה מושלמת מהמופע יהיה היעדר קולו המוכר מהתקליטים של נורמן,  הלהקה הוכיחה כי אלו היו חששות שווא וכי עדיין יש לה הרבה מה לתת, עדיין השירים הנצחיים דבוקים בקסמה ועם הרמוניות מעולות, חבורה מוכשרת של נגנים וכריזמה בימתית הם עדיין מספקים את הסחורה, גם 40 שנה אחרי.

סמוקי את סיבוב ההופעות שלהם בישראל בהופעה נוספת ואחרונה הערב (31.10) בהיכל התרבות, ת"א.

אפסטר