מציצה, נטייה להשמנה והכתבה שהתחילה הכל: חוגגים 40 שנה לסרט "שיגעון המוזיקה"

"תזיזי את התחת, תניע ת'אגן, נרקוד כמו ג'ון טרבולטה ושוב הדיסקו לא יילך מכאן", כשלהקת "הדורבנים" שרה זאת אי שם בשנת 1999 היא אמנם זכתה ללהיט רדיו ענקי, אך למעשה יצרה בפזמון אחד קטן פסיפס של תקופה, של דורות, של אופנה ושל סגנון מוסיקלי ששינה פני המוסיקה בעולם לנצח - הדיסקו.

לעולם לא אשכח את הפעם הראשונה בה צפיתי בטרבולטה מרקד ושר לצלילי הבי ג'יז עם פדלפון לבן, בלורית מעוצבת ותנועות אגן שהשד יודע איך הצליח לעשות בעצמו: הייתי בכיתה ט' ובסיבוב אקראי בשוק הפשפשים נמשכו עיניי לתקליט ויניל כפול שעל תמונתו נראה טרבולטה עם ידו מורמת ועליו נרשם: "שגעון המוסיקה - פסקול הסרט המקורי".

עד אותו הרגע, לא שמעתי על הסרט, אך הרגשתי שאני מוכרח לקנות את התקליט ולו בשביל העטיפה המסקרנת והעובדה שהבי ג'יז, שאהבתי בנעוריי, יצרו את הפסקול. מאותו הרגע שהנחתי את התקליט על גבי הפטיפון - ידעתי שמצאתי את אחד הפסקולים האהובים עליי: הגרוב האותנטי, הליריקות הסנטימנטליות והמלודיות העשירות והקיטשיות "עשו לי את זה" כליל.

כבר באותו השבוע נתמזל מזלי לראות את הסרט כשהכבלים החליטו להקרינו ומאז חלפו אי אלו שנים ועוד מאות פעמים של צפייה בסרט שתוכנו עמד בכל הציפיות של הפסקול ולהיפך.

ערס איטלקי מברוקלין בשם טוני מנרו (ג'ון טרבולטה) חי מסופשבוע לסופשבוע ומבזבז את כספו מעבודה בחנות לחומרי בניין בריקודים מקצועיים בדיסקוטק המקומי שם הוא מבלה עם חבריו  ונחשב לכוכב, כשבמקביל הוא נרשם לתחרות ריקודים לצד בת זוג המבוגרת (ומשכילה) ממנו בשם סטפני מנגנו (קרן לין גורני) שהופכת להיות מושא אהבתו. הסוף, בניגוד לציפיות, אינו Happy End טיפוסי: טוני וסטפני מנצחים בתחרות אך מבינים שזה מטעמי גזענות (המתחרים שלהם היו ממוצא היספני) ומחליטים לוותר על הפרס. בהמשך, טוני מנסה לשכב עם סטפני בכוח וכשהיא בורחת הוא מבין ששגה, הוא מגיע אל דירתה להתנצל והסרט נגמר.

במקביל הוא חווה קטטה אלימה עם כנופיית רחוב מקומית, גרופית מקומית (אנט - דונה פאסקו) המאוהבת בו ומנסה להרשימו בכך ששוכבת עם כל חבריו וחבר שמתאבד.

מה שהפך, לדעתי, את הסרט לפולחן, מלבד המוסיקה והעובדה שטרבולטה, בתפקיד חייו אולי, היה בזמן הנכון ובמקום הנכון והשמיע קולו של דור שלם, הוא הריאליזם המשתקף לאורך הסרט: הארוחות המשפחתיות המשעממות והטפות המוסר של ההורים, הקשיים בלמצוא פרנסה הולמת אלא האילוץ להסתפק בעבודות זמניות, הבילויים בסופי שבוע שהיו המפלט לקשיי המציאות והכמיהה לא ללכת לאיבוד במרוץ היומיומי הזה.

לצד זה, העיסוק בדברים הנורמטיביים: בילוי שעות מול המראה בסידור התסרוקת, העיסוק בסקס ונשים, מקרים אמיתיים כמו הכנסת אישה להריון לא רצוי, המאבק הפנימי  בין קודש לחול (אחיו של טוני, פרנק, היה כומר, לעומתו טוני נתפס בעיני הוריו כ"כופר". כשפרנק ניסה לנטוש לרגע את חיי הדת והצטרף לטוני וחבורתו, הוא הבין שאלו לא החיים שהולמים אותו ו"חזר" לדת) והיחסים בין ילדים והוריהם ציירו אספקלריה חברתית שרלוונטית גם כיום.

אם במחצית הראשונה של שנות ה-70 מוסיקת הדיסקו התנגנה בעיקר במחתרת ו"מתחת לרדאר" וזוהתה בעיקר עם קהילות הלהט"ב, הרי שהסרט, שביים ג'והן בדהאם ויצא לאקרנים בשנת 1977, הפך את הדיסקו למוסיקה של כולם, היה הקטליזאטור שגרם לז'אנר הבולט ביותר בסבנטיז ותחילת האייטיז להתפוצץ ולהפוך לקולקטיב ממסדי ש"שיגע" את העולם כולו וטרבולטה, מרצון או בעל כורחו, הפך לנושא דגלו של הז'אנר, עד שכיכב שנה לאחר מכן בסרט שובר הקופות הבא - "גריז" שחלק כבוד גם לימי הרוקנרול של הפיפטיז.

ניתן למצוא הוכחה נוספת לכך שהסרט הופיע בזמן הנכון ובמקום הנכון, מעצם העובדה שסרט ההמשך - Staying Alive שיצא בשנת 1983 ובוים על ידי סילבסטר סטאלון, נחל כשלון צורם ולא הצליח: גם כי הדיסקו "ירד" מגדולתו, גם כי הראשוניות והאותנטיות של הסרט הראשון אבדו וסרט ההמשך נתפס כניסיון מאומץ (ומיותר) לרכב על גל ההצלחה הראשונית.

לציון 40 שנה לסרט הפולחן האהוב עליי ובטוחני שעל רבים מכם/ן, הנה מספר עובדות עליו:

1.לג'ון טרבולטה הייתה נטייה טבעית להשמנה, אז לצורך צילומי הסרט הוא נכנס לדיאטת כאסח ואימונים אינטנסיביים בחדר כושר ובסטודיו לריקוד בכדי לבצע את כל תעלולי הריקוד בעצמו ולהיראות רזה.

2.על אף הצלחתו המסחררת של הסרט, במאי הסרט, ג'ון בדהאם, פוטר מהפרויקט הבא שלו בעקבות הסרט בתואנה שהסרט וולגארי מדי.

3.צילומי הסרט נעשו במיוחד בשעות הלילה המאוחרות כיוון שטרבולטה, שעד אז פיתח קריירה משגשגת כזמר מקומי, היה כוכב הסיטקום "ברוך השב, קוטר" בו גילם את דמותו של ויני ברברינו. לאור הצלחתה הכבירה של הסדרה, מעריציו (ובעיקר מעריצותיו) הרבים של טרבולטה, ארבו לו על הסט והפריעו למהלכם התקין של הצילומים.

4.הסרט מבוסס על מאמר מה"ניו יורק מגזין" משנת 1976 של העיתונאי ניק כהן שתיאר סצינת הדיסקו בברוקלין דרך עיניו של בחור צעיר שמבלה בסופי שבוע בדיסקוטקים.

5. זה היה הסרט ההוליוודי הראשון שהשתמש במילה "מציצה" במובן המיני של המילה.

6. הסרט נבחר לסרט הטוב ביותר לשנת 1977 בעיני מבקרי הקולנוע וזיכה את גיבוריו בשלל פרסים: טרבולטה זכה בפרס גלובוס הזהב ופרס האקדמיה לשחקן הטוב ביותר, הבי ג'יז זכו בפרס גלובוס הזהב ופרס הגראמי לפסקול הטוב ביותר. פסקול הסרט מכר מעל 35 מיליון עותקים ברחבי העולם.

7. עטיפת פסקול הסרט שימשה את ריקי גל ולהקת ברוש באלבומם המשותף - "קדחת חסידיסקו" משנת 1978 ששיריו הושפעו מפסקול הסרט.  שדרית הרדיו והזמרת רויטל עמית הקליטה בשנת 1978 גרסה עברית ל-Staying Alive בהשראת הסרט תחת הכותר - "נתפס לי הגב".