רדיוהד בישראל: ככה בדיוק הופעה צריכה להרגיש

בתוך מבול של הופעות גרדנדיוזיות עם הפקות, תפאורות ותלבושות, רדיוהד הגיעו להופעה בישראל וענו על השאלה - לא איך הופעה צריכה להיראות, אלא איך הופעה צריכה להרגיש • מיכל קליינברג, ביקורת

רדיוהד בהופעה בפארק הירקון
רדיוהד בהופעה בפארק הירקון | צילום: לירון שניידר ואריאל עפרון

זו הייתה אחת ההופעות הכי טובות שנכחתי בהן בשנים האחרונות והייתי בשנים האחרונות - בכל ההופעות הגדולות שהיו כאן. נדירות ההופעות שבאמת מספקות את התגמול האופטימלי של הופעה והוא - ההפיכה מיחיד לקולקטיב; הרי לכאורה למה לנו בעצם ללכת ולשמוע שירים בחום עם אלפי אנשים תמורת מאות שקלים, כשאנחנו יכולים לשמוע בדיוק את אותם השירים ביוטיוב בנוחיות ביתנו ובחינם? אנחנו סוגרים את היוטיוב והולכים להופעה "בשר ודם" כדי לשמוע את השירים האלה עם עוד אנשים, כדי לחלוק את החוויה, כדי שיהיה לנו עם מי להתרגש, עם מי לצעוק, עם מי להתפלל לעוד הדרן ועם מי לשמוח כשהוא מגיע.

 

אחרי אינסוף הופעות שהייתי בהן בשנה האחרונה, בהן שאלתי את עצמי שוב ושוב באמת ובתמים - מה הקטע של ההופעות הענקיות האלה בפארק הירקון - מה כיף בזה? חם, צפוף, לא רואים טוב, לא שומעים טוב - איך מה שאמור להיות התגלמות קתרזיסית של חוויה מוזיקלית הוא במציאות כל כך רחוק מזה? למה אני הרבה יותר נהנית מהשיר כשאני שומעת אותו באוזניות באוטובוס מאשר בהופעה שהושקעו בה מיליונים? אבל הערב הבנתי הכל. סוף סוף נכחתי בהופעה בה היה לפורמט 'הופעה' את העוצמה המיוחסת לה והאמורה להיות לה - של כוח סוחף, מאחד וחסר תחליף.

 

>>לעוד כתבות שאולי יעניינו אתכם:

בריטני ספירס בישראל: שואו גדול, מעט רגש

"זוג יונים": סקס מעולם לא היה דלוח יותר. ביקורת סרט

 

רדיוהד בהופעה בפארק הירקון
רדיוהד בהופעה בפארק הירקון | צילום: לירון שניידר ואריאל עפרון

הייתם פעם מוקפים ב-47 אלף איש שצועקים I wish I was special? זה באמת משהו מיוחד

רדיוהד עשו משהו שמעט מאוד להקות ואמנים מצליחים לעשות בסדר גודל של פארק הירקון - ליצור אינטימיות עם הקהל

ואלה הרגעים - ששום חוויה אחרת, בבית, עם היוטיוב, בחינם, במזגן וכו' - לא יכולים להחליף. זו הופעה. בגלל הרגעים האלה יש הופעות וצריך ללכת אליהן. זו הייתה ההופעה הכי ארוכה של רדיוהד ב-11 השנים האחרונות וכנראה שאת הדבר המיוחד הזה שהיה באוויר לא רק הקהל הרגיש אלא גם הם. רדיוהד עשו משהו שמעט מאוד להקות ואמנים מצליחים לעשות בסדר גודל של פארק הירקון וזה - ליצור אינטימיות עם הקהל. זו לא הייתה הופעה, זו הייתה שיחת נפש.

 

הקהל נתן לרדיוהד אהבה ללא תנאים והם החזירו ללא תנאים, בנדיבות, בחוסר פשרות ובאהבה אמיתית שנובעת ממכנה משותף טהור, וכשזה אמיתי - כולם מרגישים. ההופעה נגמרה בעוד רגע קסום (מה לעשות) של הדרן רביעי או משהו כזה, בו שרו רדיוהד את "karma police", השיר נגמר והקהל עדיין - מסרב ללכת; בדרך כלל במצב הזה אנשים כבר מתחילים להתפזר, לקשקש, לבדוק כמה לייקים יש בפייסבוק לצ'ק אין של "רדיוהד, גני יהושוע" אבל פה? כולם עדיין שם. אף אחד לא רוצה שזה ייגמר, כאן יורק מתחיל לפרוט בעדינות על הגיטרה את המוזיקה ולשיר בלחש, מפנה את כל המקום לקהל ששר איתו את הפזמון: "for a minute there I lost myself, I lost myself", הגיטריסט מחווה בידו סימן של לב לקהל, הקהל - שר כהמנון את המילים, המנון שגם מי שאין לו נפש יהודי הומיה יכול לשיר, ופתאום הפזמון עם הקליפ האפל - "לרגע שם איבדתי את עצמי" - מעולם לא היה מתוק וברור יותר.