50 שנה לאלבום המיתולוגי של הביטלס "סרג'נט פפר"
האלבום המשפיע ביותר של הביטלס חוגג היום 50 שנה לצאתו ועדיין נחשב בעיני רבים לאלבום ששינה פני המוסיקה לנצח. זה הסיפור המלא מאחורי האלבום "סרג'נט פפר - מועדון הלבבות הבודדים"
גושן
היה זה ב-1 ביוני 1967, שנה משמעותית למוסיקה העולמית: הפופ הקליל שאפיין את המחצית הראשונה של העשור החל להישמע מיושן ופחות רלוונטי, מלחמת וייטנאם האפילה על המוראל הגלובלי ודור הפרחים החל לצמוח לאיטו עם מסרי שלום, אהבה ואנטי מלחמה.
הרביעייה המפורסמת ביותר בעולם מליברפול, ג'ון לנון, פול מקרטני, ג'ון לנון וג'ורג' האריסון, שהחליטה שנה לפני כן להשקיע מלוא מרצה בעבודה באולפני ההקלטות וחדלה להופיע בפרהסיה, התנסתה בסמים קלים (LSD) ונתנה צוהר פתוח ליצירה חופשית ונטולת מסחריות, המבוססת על אלבום קונספט שיהיה כולו יצירה אמנותית אחת, אופרת רוק שכזו בה הם לשם שינוי לא יהיו הביטלס אלא להקת "מועדון הלבבות השבורים של סרג'נט פפר".
itai
האלבום, שסימן את המעבר המגמתי של הביטלס לנבכי הפסיכודליה שהחלה להתגבש אז, הוקלט על טייפ בן ארבעה ערוצים והושפע משלל סגנונות: החל מתזמורות ביג בנד של שנות ה-30 וכלה במוסיקת סיטאר הודית כשהשירים שהוקלטו עבורו אך יצאו כסינגלים מחוצה לו הם Penny Lane ו-Strawberry Fields Forever שנכתבו בהשראת מקומות ילדותם של לנון ומקרטני.
האלבום נפתח עם שיר הנושא הרוקי והבועט, עובר למיוזיקל סטייל - With A Little Help From My Friends ומשם לפסיכודליה המרמזת על השימוש בסמים - "לוסי בשמי היהלומים", עובר ל-Getting Better וחוזר לשיר המרמז על שימוש בסמים - Fixing A Hole . השיר אחריו, She's Leaving Home מושפע מהמוסיקה הקלאסית ונוגנו בו נבל ורביעית מיתרים והשיר החותם את צידו הראשון של האלבום - !Being for the Benefit of Mr. Kite מדמה מוסיקת קרקס אופיינית.
צידו השני של האלבום נפתח עם Within You Without You המושפע בצורה מובהקת מהמוסיקה ההודית ואחריו שיר הדגל של בני ה-64 - When I'm 64" שהולחן בהשראת המיוסיקלס של שנות ה-50 ואחריו Lovely Rita שהביע את השפעתה הרבה של מוסיקת הרגטיים על מקרטני ובישר את בוא Good Morning, Good Morning שנוצר על ידי לנון בהשראת פרסומת שולית לדגני בוקר.
האלבום ממשיך עם שיר המחאה הבולט ביותר בתקליט ואי פעם - A Day In Life החותם את האלבום אחרי אפילוג סיום לשיר הנושא מהאלבום. אחרי הרצועה האחרונה, במידה והשראתם את מחט הפטיפון על התקליט, יכולתם לשמוע את חברי הביטלס אומרים בגיחוך: I'll Fuck You Like Superman.
סרג'נט פפר היה מעבר ליצירת מופת מוסיקלית שקשה לאומדה במילים, גם אלבום פורץ דרך מבחינה חברתית: הוא הביע רחשי התקופה ולא חשש להשתמש במטאפורות לשימוש בסמים, במחאת מלחמה ובחופש יצירת של פסיכודליה שהניחה במובן מסוים את אבן היסוד לפרוגרסיב רוק. מקרטני סיפר פעם כי האלבום נוצר בהשראת Pet Sounds של הביץ' בויז (בראיין וילסון) שאף הם לקחו את החופש היצירתי בדרגה אחת למעלה, אך נדמה כי פפר היה הראשון שהעז לשבור כל מסגרת ולהגיש מסתורין, חכמה, קסם ואוונגרדיות מתונה באלבום רוק. האלבום הראה לראשונה שמוסיקה היא יצירת אמנות ציורית של ממש.
במה
עטיפת האלבום המיוחדת ופורצת הדרך, שזיכתה את הרביעייה בפרס הגראמי, הייתה אף היא משהו שלא נראה עד אז: מונטאז' המורכב מ-57 דמויות שחברי הלהקה העריצו בשלב מסוים בחייהם, בהם: אלברט איינשטיין, פרד אסטר, ויליאם ס. בורוז, אוברי בירדסלי, לני ברוס, מרלון ברנדו, מרלן דיטריך, בוב דילן, ג'יימס דין, אלדוס האקסלי, אוליבר הארדי, אוסקר ויילד, ג'וני וייסמילר, הרברט ג'ורג' ולס, שירלי טמפל, קרל גוסטב יונג, סטן לורל, לורנס איש ערב, דייוויד ליווינגסטון, מרילין מונרו, קרל מרקס, אדגר אלן פו, זיגמונד פרויד, לואיס קרול, טוני קרטיס, ג'ורג' ברנרד שו, קרלהיינץ שטוקהאוזן, וו. סי. פילדס ודילן תומאס.
האלבום שהה בראש המצעד הבריטי למשך 23 שבועות וזכה בארבעה פרסי גראמי: האלבום הטוב ביותר, הביטלס כלהקה המבצעת הטובה ביותר, העטיפה הטובה ביותר וההקלטה הטובה ביותר.