הסיפור מאחורי אלבומי המופת הישראליים והפעם: "אפר ואבק"

באמצע שנות ה-80 יהודה פוליקר, אז יוצא להקת הרוק "בנזין", נחשב לרוקר תוסס וצעיר המתפזר על ערב רב של סגנונות מוסיקליים: רוקנרול דיסטורשני, מוסיקה יוונית וים תיכונית וניו ווייב אקספרמנטי. בשנת 1988, עת היה בשיא תהילתו ופוריותו היצירתית, החליט פוליקר, בשיתוף פעולה עם היוצר יעקב גלעד, להוציא את האלבום האנטי מסחרי הבולט שלו - "אפר ואבק", אלבום בו דנו גלעד ופוליקר, לראשונה, בשואה ופתחו את הצלקות שהותירה המלחמה ההיא על הוריהם ועליהם ולבטא את העננה השחורה המשפחתית בדרך הכי טובה שהם יכלו - המוסיקה.

"האלבום היה מעין מרד בשבילנו נגד המנטליות ששרתה בארץ של למחוק את הישראלי החלש והגלותי שהושמד בשואה ולהאדיר רק את הישראלי החזק", משחזר יעקב גלעד שהפיק מוסיקלית וכתב את הטקסטים לאלבום המיתולוגי, "חוויתי את סיפור השואה מגיל 0 אז הנושא לא היה משהו "חדש" בשבילי. אני משער שהגעתי עם עצמי ל"בשלות רגשית" וכשעשינו את האלבום, היינו בטוחים שאנחנו עושים משהו שאנו חייבים לעשות. אני זוכר שהבאתי את הוריי לאולפן וכשהשמעתי לאימי את "אפר ואבק", היא בכתה וחיבקה אותי. הרגשנו שהענקנו להורינו "לפחות" השירים האלה, כי מה שחשוב לניצולי השואה זה בעיקר שיזכרו אותם".

מלבד חשיבותו ההיסטורית, "אפר ואבק" היה אלבום פורץ דרך בכך שמיזג, אולי לראשונה, את הרוק האייטיזי העכשווי וחסר הרסן של פוליקר עם היוונית שבערה בו באותה עת ובכך הגדיר מחדש סאונד של תקופה.

השירים הראשונים שיצאו כסינגלים מתוך האלבום: "התחנה הקטנה טרבלינקה" ו"פרחים ברוח", נוצרו במקור עבור תכניתה של דלית עופר בגלי צה"ל - "אחרי המלחמה" בה השתתפו פוליקר וגלעד. האלבום הביע את רוב כישוריו המוסיקליים של פוליקר שניגן בו על בוזוקי, גיטרה חשמלית, בס, אקורדיון, כלי הקשה, קלידים, גיטרה אקוסטית ובגלמה, הלחין את כל השירים ועשה את קולות הליווי בעצמו. על הטקסטים (מלבד "פרחים ברוח") וההפקה המוסיקלית היה אמון גלעד.

האלבום נפתח עם שיר הנושא - "אפר ואבק" שכתב גלעד על אימו ניצולת השואה, הלינה בירנבאום, על נסיעתה של אימו בחזרה לפולין אל המקום ממנו כמעט ולא שבה בחיים. השיר אחריו, "חלון לים התיכון", תאר מעין מכתב של ניצול שואה בארץ ליקיריו בגולה בו מתאר את החיים בישראל של אחרי המלחמה והצורך לרקום מחדש את החיים שנחרבו בשואה.

"שיר אחרי הגשם" תאר את נסיעת אביו של פוליקר לסלוניקי עם תום מלחמת העולם השנייה ו"פרחים ברוח", אולי השיר הקשה ביותר באלבום, מדבר על פרידתו הקשה של ניצול שואה ממשפחתו שנספתה.

עוד כתבות שיעניינו אתכם:

מ"בלעדייך" עד "דמעות": שירי הפרידה הגדולים של אייל גולן

בלעדי: נחשפה הגרסה הראשונה שהוקלטה אי פעם ללהיט "לינדה לינדה"

אריק ברמן באמפי שוני: מפגן עוצמה של המוזיקה הישראלית

"התחנה הקטנה טרבלינקה" היה מעין שיר אזהרה של המשורר ולדיסלב שלנגל מגטו ורשה בו הזהיר את יהודי הגטו על הצפוי להם במחנה טרבלינקה. בשיר "רדיו רמאללה", אותו הקדיש גלעד לזכר חלל צה"ל אברהם ג'ורי, מדריכו בתנועת הנוער בנק"י שנהרג בשנת 1964, מתאר את האזנתו של ילד צבר לרדיו רמאללה ששידר בשנות ה-60 את מרבית שירי הפופ והרוק'נרול של אמריקה ושימש מעין אורים ותומים של הנוער הישראלי בארץ.

על אף שלא כל האלבום עסק בנושא השואה (אם כי חלק נכבד ממנו כן), גלעד מספר כי הצלחתו של האלבום הייתה מבחינתם לוט בערפל: "כשניגשנו למנהל חברת התקליטים שכל פעם הוסיף לנו תקציב כי חרגנו ממנו בשל ההפקה היוקרתית, לא האמנו או עשינו את התקליט בשביל שיצליח או יימכר, לא שיערנו בכלל שישמיעו את השירים, אלא הרגשנו שאנו חייבים להקליט את זה ולעשות זאת, וגם מנהל חברת התקליטים אמר שחשוב שהאלבום הזה ייצא גם אם ייכשל".

בפועל, האלבום, שבעיני רבים החל את התקופה המוסיקלית ה"מלנכולית" של פוליקר, זכה להצלחה מסחררת ונחשב לאחד מאלבומי הרוק המשפיעים בכל הזמנים ואף נבחר לא פעם לאלבום הרוק הטוב ביותר בישראל, הן בשל המוסיקה האקספרמנטית של פוליקר וגלעד והן בשל הנושא הכאוב והתעוזה לגעת בנושא שכזה בצורה המדויקת והנכונה ביותר. בעקבות האלבום, השתתפו פוליקר ומשפחתו יחד עם יעקב גלעד ואמו בסרטה התיעודי של אורנה בן דור - "בגלל המלחמה ההיא" שעסק בדור השני לשואה ובתהליך העבודה על האלבום.