מישראל באהבה: אמרי זיו מתכונן לאירוויזיון ודנה אינטרנשיונל מלמדת את האירופאיים לענטז

זו השנה השנייה שישראל מעניקה למעריצי האירוויזיון את הצ'ופר הכי גדול שיכלו לבקש בדמות המופע המושקע Israel Calling - ישראל מארחת את 28 נציגי המדינות המשתתפות בתחרות האירוויזיון שתתקיים בחודש הבא באוקראינה באירוע יוקרתי. במסגרת שהותם בארץ הקודש, הספיקו הנציגים לטייל לראשונה בירושלים העתיקה, להשתתף במסיבת עיתונאים במלון "דן פנורמה" ולהשתתף בערב "גאלה" נוצץ במרינה בהרצליה. גולת הכותרת של ביקורם היה אמש ב"מועדון התיאטרון" ביפו (בו נתקיים האירוע גם בשנה שעברה) כשנציגי המדינות עלו, בזה אחר זה, לבמה הצפופה וביצעו את השירים עימם יתחרו בגמר האירוויזיון, כולל כמובן אימרי זיו עם שירם של דולב רם ופן חזות - I Feel Alive שייצג את ישראל בתחרות הנכספת.

יוטיוב אלייב

[brightcove_iframe video_id='ch10archive_bidur06042017dana3_1800' autoplay='0' credit='' desc='' kid='1_pyph44ru' duration='97'']

הערב נפתח עם מחרוזת שירי אירוויזיון בביצוע די משעמם ומייגע אך תפס תאוצה עם עלייתה של זוכת אירוויזיון 1998 - דנה אינטרנשיונל בביצוע מיוחד ל"דיווה" כשאליה לבמה מצטרפים נציגי כל 28 המדינות בשירה וריקודים שהמשיכו גם בשיר ענטוז מזרחי אוריינטלי שביצעה הדיווה וניסתה ללמד את האירופאים לנענע את העכוז (חלקם הצליחו, חלקם פחות).

לאחר מכן עלתה לבמה מנחת הערב: גלית גוטמן, שנראתה יפה כתמיד, ובאנגלית קלוקלת עם מבטא ישראלי כבד ומגמגם ניסתה לשרוד את הנחיית הערב בהמון כריזמה ופלפל שהאפילו מעט על הפדיחה שהורגשה למשך כל המופע. לאורך הערב עלו נציגי ונציגות האירוויזיון ונתנו נשמתם, קולם וכישרונם לקהל הישראלי הנלהב ועל אף שהיה מדובר בנגינת פלייבקים (הביצועים היו חיים) ללא להקה או תזמורת, מרבית הביצועים נשמעו מעולים ופיצו על מגרעות הפלייבק.

למען הגילוי הנאות, הביצוע הישראלי נשמע די חלש ואף מביך עם כוריאוגרפיה מבולגנת קמעה מה שלמען האמת קצת הדאיג אותי, ביחס לביצוע של אימרי בקליפ הרשמי לשיר האירוויזיון, בלייב הוא נשמע פחות כריזמטי, פחות מדויק ופחות טוב וכולי תקווה שברגע האמת הוא "יתעשת", כי יש לו את הכריזמה והיכולות המתאימות.

ביצועים שמאד אהבתי מהערב היו של צרפת ("רקוויאם"), בולגריה (Beautiful Mess), שווייץ ("אפולו") ובלגיה (City Lights) שלטעמי בעלי סיכויים רבים לזכות לו ישחזרו את ההופעה ביפו על בימת אוקראינה (על אף שמרבית ההימורים הם על איטליה). כמו כן, ניכר שהשנה, בניגוד לשנים עברו, נציגי ונציגות האירוויזיון היו כמעט ונטולי גימיקים פומפוזיים ושמו את כובד המשקל על המוסיקה והביצוע ופחות על "מה שמסביב" (כמובן שמדובר אך ורק על Israel Calling אך סביר להניח שזה ייושם גם באוקראינה עצמה).

לסיכום, המופע השנה התעלה על קודמו בכמה פרמטרים: הן מבחינת ארגון, הן מבחינת סאונד והן מבחינת קטעי קישור ורפרטואר החימום, ויצר את האווירה האותנטית של אירוויזיון כהלכת אירופה בתל אביב הקטנה, משהו שאינו מובן מאליו בריאליזם העכשווי היומיומי שלנו ועל כך שאפו למארגנים ולכל נציגי ונציגות המדינות שהגיעו והפגינו אהדה רבה ומעוררת השראה כלפי הקהל הישראלי.