עומר אדם באלבום חדש: כנה ובוגר מתמיד

בעשור האחרון הפך עומר אדם (23) לאחד האמנים הבולטים במוסיקה הישראלית ככלל והים תיכונית בפרט. כשהוא מחזיק באמתחתו לא מעט להיטי ענק, ביקורות (חיוביות יותר ופחות) ובעיקר פאסון של מבצע איכותי ופרפורמר צעיר, תוסס ורענן.

אחרי ארבעה אלבומים מוצלחים, משחרר אדם בימים אלה את אלבומו החמישי במספר - "אחרי כל השנים", שלא אחטא ואומר כי הוא הבוגר ביותר שלו, הן מבחינת בחירת השירים, הן מבחינת העיבודים, הן מבחינת הליריקה והמלודיות ובעיקר מבחינת ההגשה, הביצוע והעוצמות של אדם שרק השתבחו עם הזמן.

אם בעבר אדם דיבר בעיקר לקהל חובב מוסיקה ים תיכונית חפלתית ודי פשוטה, הרי שבשנים האחרונות ובייחוד באלבומו הזה וקודמו ("מודה אני") מוכיח אדם כי הוא עבר תהליך עצום של בגרות מוסיקלית ואידיאולוגית, עבר תהליך בו החליט לצאת מהנישה הסטריאוטיפית הלא כל כך מוצדקת שהודבקה לו והוכיח כי יש בו הרבה מעבר לעוד זמר מסלסל. ב"אחרי כל השנים" תשמעו את עומר אדם האמיתי, זה שאינו חושש מהתנסויות מוסיקליות, שאינו נרתע מלהגיש איכות (גם אם אינה הכי מסחרית), זה שמדבר לכל רובדי המאזינים, מילדים ועד בוגרים, זה שאינו בונה עצמו כבר לקהל המועדונים בלבד אלא מכוון לקולקטיב הישראלי כולו.

האלבום החדש מונה שבעה עשר פזמונים, מרביתם חדשים וחלקם יצאו כבר כסינגלים דוגמת שיר הנושא ("אחרי כל השנים") הבלוזי המיוחד שנחשב לאחד מלהיטי השנה החולפת וכן "שדות של תירוצים" (קריצה הומוריסטית קרקסית ל"סיוון", להיטו האלמותי של יגאל בשן), "סיפור ישן" ( הדואט המוצלח עם לירן דנינו) ו"פוליטיקה וסקס" הבוגר והדי מחאתי שיצא בזמן הנכון ובמקום הנכון (פוליטית ואקטואלית).

באלבום נטלו חלק ממיטב המוחות המוסיקליים המכתיבים את סגנון המוסיקה העכשווי: אבי אוחיון, אסף צרויה, משה בן אברהם, נדב אסולין, אלעד טרבלסי, אורי בן ארי, סתיו שמש, מאור תיתון, אסף אטדגי (הסוכן של אדם) ועומר בעצמו.

תוכלו למצוא באלבום הכל מהכל: בלדות ממיסות ומרטיטות בניחוח ים תיכוני דוגמת "תגידי לי לא", "סופר עוד יום", "עוד מחכה", "לשכר את השקרים" ו"סיפור ישן", פולק ישראלי טהור דוגמת "בסוף הכל חולף" ו"רק את יודעת" ,  בלוז מצוין דוגמת "אחרי כל השנים" (כמצוין לעיל), "אין בי כח" ו"בדיוק כמוני", שירי פופ ים תיכוני קצביים דוגמת "TELL ME" (שיר עברי הומוריסטי עם הגימיק הלועזי שאפיין את אחד מלהיטיו של עומר - "בוקרשט"),"שדות של תירוצים" ו"תענה לה" ופופ "נטול" ים תיכוניות מובהקת דוגמת "מביט מהצד" הנהדר, "אלייך שר" ו"אף אחד לא יושב פה".

מלבד איכויותיו הווקאליות המצוינות של אדם (שרק משתבחות עם השנים) מדובר באלבום שכל אחד, גם אם אינו חובב מוסיקה ים תיכונית, ימצא בו עניין כלשהוא, שכן האלבום, כאמור, רבגוני בסגנונותיו המוסיקליים ומושפע מערבוב של ז'אנרים כשעל כולם מתעלה מנצחת אחת: הנשמה הכנה של אדם שנשמע במיטבו ומבסס היטב את מעמדו בליגה של "הגדולים", אליה נכנס כשהיה צעיר ופחות בשל (בתחילת דרכו). מומלץ בחום.