לא מוותר: ההופעה של קותימאן הייתה אירוע חד פעמי ולא קל לעיכול

יש לא מעט ישראלים הפועלים בזירת האמנות הבינלאומית בהצלחה גדולה מאוד. אסף אבידן, גל גדות והבמאי וניה היימן הם רק כמה מהשמות הגדולים האלו, ונראה שהעולם מקבל בברכה את עולם התרבות הישראלי. אחד מאותם אנשים הוא אדם צנוע מאוד, שקט, כזה שלא תראו את שמו מתנוסס בשלטי חוצות - קותימאן.

מי שבמשך שנים רבות היה מפיק מוסיקלי גאון (והוא עדיין כזה), זכה בשנתיים האחרונות לחשיפה בינלאומית עצומה בזכות הפרויקט המוסיקלי והפנומנאלי "Thru You Too" (הפרויקט הראשון זכה גם הוא לחשיפה גדולה, אך לא באותה עוצמה), בו הוא שילב בין עשרות קטעי וידאו מיוטיוב לכדי יצירות מוסיקליות שלמות ומדהימות, ובעקבות הסרט התיעודי "פרינסס שואו" העוקב אחריו ואחר החיבור שלו עם הזמרת האמריקנית סמנתה מונטגומרי, היא פרינסס שואו, בזמן יצירת הפרויקט - והמפגש בין השניים בהמשך.

מאז שהעולם כולו נחשף ללהיט "Give It Up" ולסרט התיעודי, שזכה לשלל שבחים ופרסים, הפך קותימאן לשם דבר. פתאום הוא עבר לקדמת הבמה, כשאורות הזרקורים מופנים אליו - אך הוא דואג לפזר אותם באהבה גם לאחרים, בעיקר לפרינסס שואו, שמאז הסרט הפכה לכוכבת רשת שמגיעה לישראל בתדירות גבוהה כדי להופיע עם קותי וההרכב שלו. וכך היה בדיוק גם אמש (רביעי), כשקותימאן והאורקסטרה שלו אירחו את פרינסס בהופעתם בבית האופרה בתל אביב, במה שהיה לשיא של הופעה טריפית לחלוטין.

כבר בתחילת ההופעה היה נראה שהקהל לא מקבל את מה שהוא רוצה, ושקשה לו עם זה. הוא ציפה לקבל גרסאות חיות לשירים שפרסמו את קותימאן, לא לג'ז הפסיכדלי שנשמע ברחבי האולם במשך קרוב לשעתיים. זה לא היה פשוט, בעיקר מכיוון שהשירים היו ארוכים מאוד ולפעמים גם מתישים, אבל אין ספק שכל מי שנכח על הבמה עשה עבודה משובחת ביותר. היה נראה שקותימאן, בצניעות ובשקט, מרגיש כאילו הבמה היא לא שלו בלבד - אלא של כל חבריו ללהקה. גם כשקרולינה עלתה לבמה כדי להתארח באחד השירים, זה הרגיש כאילו הוא מופיע עם חברה קרובה באופן פרטי, ולא מול אולם מלא כמעט עד אפס מקום.

אך ברגע שבו פרינסס שואו עלתה לבמה בהדרן, הרגע לו הקהל כולו חיכה בקוצר רוח, היה נראה שהאווירה השתנתה מן הקצה אל הקצה. לא עוד חוסר סובלנות, לא עוד תחושה של "נו, מה יהיה?" - הייתה הרגשה שהקהל כולו הופך לאחד ונמס לצלילי קולה של שואו, שמבחינה טכנית היא ממש לא זמרת ענקית, אך היא מצליחה לרגש בלי יותר מדי מאמץ. היא כובשת ומקסימה, ולמרות שהיא הפכה לסנסציה עולמית היא עדיין עם הרגליים על הקרקע, גם באותם רגעים בהם היא נהנית מהתהילה אליה היא שאפה במשך זמן כה רב.

למעט הלהיטים שהופיעו בהדרן, בראשם אותו שיר שזכה למיליוני צפיות ביוטיוב, ההופעה הזו לא כללה שירים מוכרים, או אפילו שירים עם מילים כלשהן. זו הייתה הופעת ג'ז פסיכדלי ואינסטרומנטלי לא פשוטה, כזו שכנראה והפתיעה רבים בקהל שציפו למשהו אחר לגמרי, אך אין ספק שגם ברגעים בהם פרינסס לא הייתה על הבמה זו הייתה הופעה שרבים לא ישכחו, במיוחד הודות לסולו התופים המטורף והחד-פעמי של אמיר ברסלר בסוף ההופעה.

כשחושבים על כך קצת יותר לעומק, ההופעה הזו הייתה בדיוק כמו ארוחת גורמה במסעדה יוקרתית: אתה מגיע ומצפה למשהו מיוחד, שונה וטעים במיוחד - וכשהמנה שלך מגיע אתה מקבל את מה שציפית לו, אבל לא ממש יודע איך לעכל את זה. אמנם הקהל שבא לצפות בקותי, פרינסס והחברים לא קיבל את מה שהוא חשב שהוא יקבל, אבל הוא בהחלט קיבל שואו ייחודי שלא נראה מזה זמן רב על במות ישראל.