הפעמונים נדמו: אהובה עוזרי הלכה לעולמה
הזמרת והמוזיקאית אהובה עוזרי הלכה הבוקר (שלישי) לעולמה לאחר מאבק במחלת הסרטן. מכרם התימנים ועד לפרס אקו"ם, זהו סיפורה של הגברת הראשונה של המוזיקה המזרחית בישראל
הזמרת אהובה עוזרי הלכה לעולמה הבוקר (שלישי) בבית החולים שיבא בתל השומר והיא בת 68. לפני 16 שנה התגלה אצל עוזרי סרטן במיתרי הקול ובעקבותיו נכרתו מיתרי קולה. ב-2004 עברה ניתוח להסרת גידול בגרון.
ההלוויה תערך היום ב-18:00 בקריית שאול.
אהובה עוזרי הייתה הגברת הראשונה של המוסיקה המזרחית בישראל. נכון, לפניה היו זמרות ששרו במנעדים תימניים ו/או מרוקאיים את מקצבי בית אבא מהגולה, אך עוזרי הייתה הישראלית הראשונה שהעזה ליצור בישראל מוסיקה מזרחית, שהעזה להביא את הסבל והכאב מבלי לייפותם אל לב המיינסטרים וזאת לצד השמחה והחפלה שתמיד הייתה טמונה בקרבה, גם בימיה הקשים ביותר.
לכתבות נוספות:
>>עדן בן זקן בראיון: "השקעתי את כל החיים שלי בעבודה"
>>מתבגר? עומר אדם עם שיר חדש על סקס ופוליטיקה
>>אסור לפספס: צפו בבן אל תבורי בן ה-11 שר את "לכל אחד" בביצוע מרגש
עוזרי, זוכת פרס מפעל חיים מטעם אקו"ם (2016), נולדה בשכונת כרם התימנים בתל אביב, וכבר מגיל 4 נחשפה לקינתו המרה של העצב עת נפטר אביה. בנעוריה שימשה כ"מקוננת" השכונתית ומארגנת החפלות בכרם, עד שהחליטה לקחת צעד אחד קדימה את מקצועיותה המוסיקלית ובשנת 1968 החלה ללמוד לנגן על בולבול-טרנג (כלי שלא היה נפוץ בישראל באותן שנים, ועד היום, עוזרי הייתה נושאת דגלו הבולטת בישראל אם לא היחידה) אצל אחד מתלמידיו של העילוי המוסיקלי ההודי ראווי שנקר.
במחצית הראשונה של שנות ה-70 החלה לעבוד על שירים פרי עטה, כאשר כתבה את הטקסטים והלחנים מתוך קשיי היום אותם חוותה בחייה האמיתיים, מה שהוביל בשנת 1975 לצאת אלבום הבכורה שלה - "היכן החייל שלי?" שמיד עם צאתו הפך נכס צאן ברזל בפנתיאון המוסיקה המזרחית, אך עם זאת הכניס את עוזרי ל"גטו תרבותי" מבחינת התקשורת שמיתגה אותה כסמל עדות המזרח ועוררה הד ווטו תקשורתי בשל שיר הנושא, שעסק באישה ששכלה אהוב לבה, מה שגרר תגובות נגד עוזרי מצד המשפחות השכולות.
עוזרי אף הייתה חלוצה קולנועית, כשבשנת 1976 כיכבה בסרט התיעודי הראשון שנעשה על מוסיקה מזרחית, "יום של חול", שסקר את ראשית הקריירה שלה.
לאורך שנות ה-70 וה-80, עוזרי, שהייתה עד אז הכוח הנשי הבולט בז'אנר הים תיכוני (הרבה לפני מרגלית צנעני, זהבה בן, שרית חדד או עדן בן זקן), הנפיקה לא מעט קלאסיקות לפנתיאון, ביניהן "עמק הפרחים", "ירושלים של ביתר", "ילדה קטנה במזח", "לאן אלך" ועוד, שסללו את הדרך ליצירה נשית מקורית בז'אנר המזרחי בפרט והישראלי בכלל.
בשנות ה-80 וה-90, בעקבות מקרי אבל משפחתיים, מיעטה להופיע ועבדה בעיקר כטבחית במסעדת "גמליאל" בכרם התימנים, והתמקדה בעיקר בלימוד פיתוח קול, כשתלמידה הנודע ביותר הוא לא אחר מאשר זהר ארגוב.
באמצע שנות ה-90 שבה להופיע, ובשנת 1999 שחררה את אלבומה המצליח בכל הזמנים, "צלצולי פעמונים", שזכה להצלחה כבירה והחזיר אותה לפסגה, כשמלבד שיר הנושא נתפרסמו אף "אמי, אמי", "גן הורדים" ועוד.
באוקטובר 2000 אובחן אצל עוזרי סרטן במיתרי הקול, כשלאחר הניתוח בקושי הייתה יכולה לשיר או לדבר, אך הוסיפה ליצור, לנגן ולהופיע עד לאחרונה, כשמצבה הבריאותי החמיר. בשנת 2008 זכתה בפרס אקו"ם על תרומתה לזמר העברי ובשנת 2016 זכתה בפרס מפעל חיים מטעם אקו"ם.
עוזרי, שמעולם לא נישאה ומעולם לא היו לה ילדים, סיפרה לי בראיון כי את הבדידות הקשה וסיפור חייה העצוב היא הביעה בתוך המוסיקה שלה, מה שלדעתה נגע בלבבות רבים והפך אותה, בצניעות האופיינית לה, לאחת מזמרות הנשמה הגדולות בכל הזמנים.
האזינו לשירים נוספים של אהובה עוזרי:
אמי, אמי
האיש ההוא (עם יהודית רביץ)
בי נשבעתי (מהאלבום האחרון, אפריל 2016)
בהכנת הידיעה השתתפה חן ליברמן