סיפור אופטימי: אחד המופעים הטובים של השנה
הזמרת דיקלה הביעה מצד אחד מקצועיות והילה של סטארית ומצד שני הייתה הכי עממית, חברותית וצנועה. דודי פטימר חזר מהופנט מחוויה שקשה לשכוח • ביקורת הופעה
תמונה
סערת אימים, גשם זלעפות, ברקים מבזיקים, רעמים מחרישי אוזניים, שפעת וחום גבוה, כל אלה לא מנעו ממני לעמוד במחויבות האישית שלי כלפי נענע10, אך בעיקר כלפי עצמי ונפשי ולראות בכל מחיר את אחד המופעים הטובים של השנה - מופע השקת אלבומה החדש של דיקלה - "סיפור אופטימי" בהיכל התרבות והתוצאה הייתה יותר ממושלמת.
"סיפור אופטימי", זה שם אלבומה החדש והחמישי של דיקלה, זמרת השנה של רשת ג' ומהיוצרות הרבגוניות והכשרוניות בעשור האחרון, שביצירותיה, כמו בקולה הייחודי, הצליחה לפתוח צוהר נוסף בנבכי הנשמה שלנו ולהביא משב רוח אחר, שורשי ועמוק אל הפסקול הישראלי, שבהתחלה התקשה לעכל אותה וכיום מחבק אותה בשיא מיינסטרימו ומסרב לעזוב (ובצדק). פיאנלה די אופטימית לאור העובדה שדיקלה רק "החלה" לחמם מנועיה נוטפי הליריקה והמלודיה ממחוזות קסומים בהם שרתה עליה מוזתה.
בחמישי השיקה דיקלה בהיכל התרבות בתל אביב את האלבום "סיפור אופטימי" למול אולם מלא שכלל קהל מכל שכבות הגילאים, העדות והקשתות המוסיקליות, למופע נשמה קוסמי ויוצא מן הכלל.
המופע החל חצי שעה מאוחר מהמתוכנן בשל תנאי מזג האוויר ובעיות החניה באיזור בשל הצפות המטר, ועם כיבוי האורות ועליית הנגנים לבמה - החל מסע קסום בזמן אל מחוזות שונים, רחוקים כקרובים, ישראליים כבינלאומיים, כשעל הכל מנצחת אישה רזה בעלת קול אלוהי בשם דיקלה.
את המופע פתחה דיקלה דווקא עם שיר מאלבומה הקודם ("ואם פרידה") - "אין עוד אהבה כזאת" אותו הקדישה לאהבתה ההדדית לקהל שהגיע מכל קצוות הארץ לראותה (במושב לידי, למשל, ישבו שני חבר'ה צעירים שהגיעו במיוחד מירושלים לתל אביב) וזכתה לתשואות רבות, שריקות והערות אגב כ"מהממת".
מיד אחרי הסיפתח המוצלח התפנתה לחומרי האלבום החדש ופתחה עם אחד הלהיטים הגדולים מתוכו - "הוא כותב לי מאמי" כשהקהל צורח בהתלהבות את מילות השיר בעל פה למאות אייפונים נוצצים בצילומיהם.
קטע מתוך ההופעה
לאורך המופע שרה דיקלה את מיטב להיטי האלבום - "הוא כותב לי מאמי", "כבישים פתוחים" (עליו סיפרה כי נכתב בהשראת נער בשם דוד אליו התחברה בנעוריה בבאר שבע שנהג לשבת על ספסל רחוב מבוקר עד לילה לשמוע מוסיקה, והיווה חלק בלתי נפרד מעולמה המוסיקלי באותה תקופה), "אל תלך", "שבע בערב", "סיפור אופטימי" ועוד לצד להיטים משאר אלבומיה כ"בוקר טוב" (בביצוע שנסונרי מיוחד בערגה סיקסטיזית מתובלנת היטב), "בוחרת להיות", "חולת אהבה" וכן שירים שיצרה לאחרים כ"מונו" (הלהיט שהלחינה לשלומי סרנגה) ו"תחזרי" (שיצרה לשרית חדד).
דיקלה היא פרפורמרית מצוינת, לא נותנת לעצמה רגע קט של מרגוע לאורך המופע ותמיד רוקדת, מפזזת, מניעה את הידיים והאגן, מזמינה את הקהל לקום ולרקוד ונותנת למוסיקה להכתיב את תנועות הגוף שלה בכריזמה משוועת לבב.
כמו כן, לא קימצה בקטעי קישור לגבי חייה הפרטיים כמו ההרגל שלה מדי ערב להירגע לדברי אהוב נפש הרב יובל אשרוב או צפייה בערוץ הכנסת, הקושי שלה להתרגש מדברים ("בדרך כלל אני לא יודעת מה זה להתרגש, אני לרוב עצבנית, היסטרית או שותקת, אבל הפעם אני מודה שאני מתרגשת מאד להיות כאן") וכן על העבר הלא פשוט שלה ("לפני 20 שנה לא היה לי כסף למונית אז הלכתי ברגל מתל אביב לפתח תקווה, ככה זה כשאין כסף").
שיא הערב, מבחינתי, היה כשביצעה בביצוע מכשף ועוצמתי את "אינתה עומרי" של אום כלת'ום והחזירה אותי אל קסטות המוסיקה הערבית הישנות של סבי עליו השלום שנהג להאזין לשיר הזה נון סטופ, ודיקלה בביצוע יפהפה ומלא רגש ונשמה הצליחה לגרום לי לדמוע, להצטמרר ולהתמלא געגועים עזים לסבי המנוח.
הקומוניקציה של דיקלה עם הקהל הייתה מעוררת התפעלות, היא הביעה מצד אחד מקצועיות והילה של סטארית ומצד שני היא הייתה הכי עממית, חברותית וצנועה שיש, מידות שאופייניות לכוכבת אמיתית שצמחה מן העם ומבינה את העם, וזו אחת הסיבות שהאווירה במופע הייתה ביתית, חמה ומיוחדת.
מבחינת תפאורה, האפקטים הדינמיים שנדו ונעו לאורך המופע ויצרו אווירה של דיסקוטק, חפלה ביתית או אפילו פאב אפל של חצות לאורה של זמרת קברטים מחוספסת, תרמו מאד לאווירה וזאת לצד צוות הסאונד שעשה עבודה מצוינת ואפשר ליהנות מהמופע גם בהאזנה ולא רק בצפייה.
לסיכום, אם אתם מחפשים או מתלבטים לגבי מופע טוב שתרצו לבזבז עליו כספכם, מומלץ לכם בחום ללכת למסיבה של דיקלה, אך היכונו להצטמרר כמו שלא הצטמררתם מימיכם. מופע מקצועי, בחירת שירים מדוקדקת, שואו עשוי היטב וחוויה שקשה לשכוח אותה בקלות.