הכמיקל בראדרס בהופעה: מסיבה חמודה אבל קצת משעממת

80

לילידי שנות ה-80 יש פסקול חיים משלהם, פסקול מאוד מסויים ובואו נגיד את זה בשיא האובייקטיביות הניטרלית- כנראה גם הפסקול הכי טוב עד כה, מרוק וגראנג' אמיתיים בדמות נירוונה ופרל ג'אם ועד לפופ כהלכתו עם הספייס גירלז ובריטני ספירס. הכמיקל בראדרס נכנסים שם בפסקול המשובח (בקטגוריית מוזיקה אלקטרונית) ואת זה ניתן היה לראות בברור אמש (שבת) בהופעה בגני התערוכה שהכילה ברובה את שנתון 80 ומטה. 'נישתי'? יותר כמו 'תענוג'.

ללא אינפלציה של אנשים מורעבי סלפי ובהולי צ'ק אין בפייסבוק, היינו השורדים האחרונים, הדור האחרון שזכה להכיר את החיים ללא האינטרנט, לרחרח ולמשש אותם מקרוב, לזכור, גם אם במעורפל, שהוא קיים במציאות גם אם זה לא מופיע באיזשהו פיד.

>>לעוד כתבות שאולי יעננו אתכם:

כך הפכה הסדרה תאג"ד לקאלט החדש

"אמריקן האני": סרט סוחף שייכנס לכם ללב

ההופעה התחילה בקריאה לכל המשוטטים לנהור אל הבמה עם "hey boy hey girl" המיתולוגי מ-99 ואכן הבנים והבנות נהרו בהמוניהם, הבעיה הייתה עם כל השאר בערך.

הרבה אמנים עושים בהופעה שלהם את הקוקטייל הידוע: "שיר מוכר, שיר לא", נאחזים באדי ההתלהבות מהלהיט בכדי להלביש עליהם מהר שיר שפחות תפס, אבל בהופעה של האחים אתמול הופרו מינוני הקוקטייל הידוע מה שכתמיד - גם פרם לאט לאט את הקהל שהחל "פורש" אל לאונג' הספות, הנקניקיות והקרפ הצרפתי (מומלץ). ועדיין, נכון שזאת לא הייתה ההופעה הכי מקפיצה שיש, מזוקקת אדרנלין שיוצאים ממנה מיוזעים ומותשים אבל כאמור - שנתון 80, אנחנו גם ככה מתעייפים לעמוד על הרגליים כל כך הרבה זמן והיה בזה אפילו משהו cozy ובלתי מחייב באופן משונה.

הכמיקל בראדרס זו להקה שעדיין מושמעת אצלי מרצוני החופשי עם כמות לא רעה בכלל של שירים מצוינים, חלקם אפילו יצירות מופת כמו למשל "the test" ו- "the boxer" ,"star guitar"  ו- "leave home" שלא נוגנו, וחבל כי זו הייתה יכולה להיות הופעה הרבה יותר מוחזקת ומהודקת, עם פחות קרפים עם נוטלה ויותר התרגשות אבל אולי זאת נטייתם של האמנים לסלוד מלהיטיהם הגדולים, או פשוט לא תוכנית כבקשתי, גם אופציה.

ההופעה עצמה, כהופעה של די ג'יי היא קונספט הופעה מעניין - הרי אין הופעה באופן המילולי של המילה, יש שתי צלליות שחורות ומטושטשות במרחק, השוקדות על פני מה שנראה כמערכת לשיגור טילים, אז בכל זאת, במה אמורים לצפות כל האנשים שמתקבצים סביב הבמה, ע"ע - הקהל? בדיוק לשם פתרון קונפליקט זה יש לאורך כל ההופעה וידיאו ארט, לייזרים, מפגני תאורה ואפילו כדורים גדולים שהושלכו אל הקהל; הווידיאו ארט היה ברובו מעולה אך לעתים סתמי ולא יותר משמעותי משומר מסך של media player, אבל לפחות לפוסט טראומתיים שביננו מההופעה של סיה, נחסך הדיסוננס הקוגניטיבי הפעם כאשר מה שהיה על המסך לא ניסה בשום צורה לחקות את מה שקורה על הבמה ולהיפך.

ההופעה נחתמה בלהיט האחרון של הלהקה, "galvanize", קראוד פליזר מתבקש (והכרחי) והצמד, שעלה לבמה ללא מילה, גם ירד ממנה ככה, נקווה שהפעם לא תהיה תביעת דיבה הא חבר'ה? בסופו של דבר ערב שהיה יכול להיות מטריף ונוסטלגי היה בסוף רק די נוסטלגי, אבל בסדר - זה גם משהו.