היא כבר לא רוצה לרקוד: למה משה פרץ לא מצליח לשחזר את ההצלחה?

משהו עובר על משה פרץ. אל תטעו, איני מתכוון לפרשיית העלמות המס אותה הרוויח ביושר. משהו עובר על משה פרץ היוצר והזמר, זה שבעבר ידע להמציא עצמו מחדש ובכל שיר להביא משהו מקורי, ייחודי וססגוני שגם אם לא הפך להיט רחבות (ולרוב הפך), הוא הביא עימו רגש, כנות ובעיקר תיבלון "משה פרצי" ייחודי. בשנה האחרונה, יותר נכון מאז אלבומו האחרון ("סימני הזמן"), נדמה כי מבחינה מוסיקלית, פרץ הולך לאיבוד: הוא מוציא בזה אחר זה שירים טפלים, ממוחזרים, לא מאתגרים מוסיקלית ונוסחתיים באופן משווע אוזניים עד כי חלקם (דוגמת טיסה 5325) הפכו ליותר פרודיה משירים שפרץ יכול להתגאות בהם. נכון, הייתה לפרץ את ההברקה המשותפת עם עומר אדם ("היא רק רוצה לרקוד"), אך כשמדובר בשירים שלו סוליקו, משהו מתפקשש בזמן האחרון.

קחו לדוגמא את הסינגל החדש שיצא לפרץ השבוע - "כוס של יין", שיר-סיפור בנאלי וסטנדרטי שלא נשמע מיוחד מעוד 30 שירים שיצאו באותו היום, ללא הניחוח האופייני למשה פרץ ומלבד קולו האופייני, לא ניתן לזהות כי זה משה פרץ שסחף מדינה שלמה כעדר אחר שיריו, שידע תמיד להיות מרענן ומקורי בדרכו שלו, שידע למזג היטב בין טקסט ללחן ולהביא את הפשטות המורכבת. מתגעגע למשה פרץ ההוא, כי אם ימשיך כך, משה פרץ הזה ימשיך לדשדש במקום.

פרץ

ואם מצבו של פרץ אינו מזהיר מוסיקלית, אז מצבו של רגב הוד נמצא בכי רע: בשנה האחרונה הוציא הזמר שגרם למדינה שלמה לפזם "התינשאי לי" לפני אי אלו שנים, לא מעט שירי טראש ים תיכוניים שהצליחו להעביר חמרמורת (במקום צמרמורת), שהגדירו מחדש את המונח "פופ ים תיכוני זול" ובעיקר טמנו את הקריירה של הוד עמוק עמוק מתחת לאדמה. השיר החדש שהוציא השבוע - "צועקים לה" (מילים: רון ביטון, לחן: מאור שטרית) הוא אספקלריה מדויקת לכך: שיר חפלה מונוטוני ויבש, נטול רגש ונשמה שמלבד קולו הנהדר של הוד (דבר שאי אפשר לקחת ממנו) יש בו את כל היכולות להפוך לכשלון צורם. לגנוז ומהר.

רגב

קולגה נוספת של הוד ופרץ, מאור אדרי, הוציא השבוע סינגל חדש - "כמו פעם" אותו כתב אדרי עם אלון דה לוקו ואמנם הלחן קליט וחמוד, הטקסט המאולץ למצוא חרוז בכוח (וזה ניכר לאורך כל השיר) אינו עושה חסד עם רצונו של אדרי לחזור לשירי ה"דכאון" שהביאו לו את פרסומו הראשון, שיר הנשמע כיהלום לא מלוטש, מה שלא אמור לקרות כשמדובר בזמר די ותיק ומנוסה כאדרי, המסוגל ליותר משבלונה לא מוגמרת.

אדרי

עם זיופים מחרידים ומחרישי אוזניים, שירה נטולת רגש ופלפל ושיר מונוטוני ויבש, מנסה הזמר הצעיר רועי סנדלר ("פושרז") להוכיח כי הוא עוד קיים, מה שלא נשמע ככה בסינגל החדש שהוציא השבוע - "כל הלילה" שכתבו והלחינו דולב רם ופן חזות. סנדלר מנסה בכוח וללא הצלחה לדבר לבני גילו עם שירים בנאליים ונוסחתיים שאינם מבריקים במיוחד בגימיק או סטייל ומלבד צלצולים סתמיים - אין בשיר מאומה. הפוטנציאל והכשרון קיימים, כל השאר, כפי שזה נשמע בשיריו האחרונים, עדיין לא.

רועי

עמיר בניון עובר דרך נפלאה בדרכו אל אלבום הבכורה שלו, ועל אף שהוציא שיר בכורה מתוכו שפחות התחברתי אליו אישית (וכתבתי על כך), הסינגל החדש שהינו שיר הנושא מאלבומו החדש גרם לי לחזור בי - "מילה ברוח" (מילים ולחן: עמיר בניון) הוא שיר יפהפה ומלודי המשלב מזרח, מערב ורוקם ארצישראליות מטאפורית עם הורבליות השנונה של בניון בקולו החד פעמי, המלמד אותנו כוחה החזק של המילה לשנות את העולם ובעיקר את בני האדם. יש "צדיק בסדום" השבוע.

בניון

במה חדשה: מאי זיו זרקה - Collapsing Hills

היוצרת והזמרת מאי זיו זרקה משחררת סינגל נוסף ויפהפה בדרכה לאלבום הבכורה - Collapsing Hills שיר פולק רוק ישראלי בלועזית אותו כתבה מאי זיו זרקה והלחינה יחד עם בן שופן (האמון על ההפקה המוסיקלית). מה שאני אוהב במאי זה הקול המלטף והנוגע והיכולת שלה להעביר בקולה את עומק מילותיה ואישיותה המורכבת.