בודד ולא גומר את החודש: לאן נעלם אחד המלחינים הגדולים בארץ?

תמונה

רק לפני כמה חודשים הלך לעולמו נחום היימן ועורר בכך דיון על איך אנחנו מתייחסים לאושיות תרבות מבוגרים - עכשיו, פוסט שעלה בפייסבוק מחזיר שוב את הנושא הזה לאור הזרקורים רק שהפעם - לא מאוחר מידי לתקן את המצב.

דודי פטימר, עיתונאי, חוקר מוסיקה ומגיש מוסיקה ברדיו 103 FM מצא את עצמו בשיחה עם קולגות לרדיו על המלחין שייקה פייקוב וניסה להבין למה בעצם שירייו האלמותיים לא מושמעים ברדיו יותר. לחרדתו גילה במהלך השיחה כי שדרנים רבים בכלל חושבים שפייקוב נפטר (פייקוב חי וקיים בקיבוץ משמר השרון, בן 80 כיום), ובכל מקרה הם אינם מעוניינים לשדר את שירייו כי הם "לא מביאים רייטינג" ו"הוא כבר לא רלוונטי", כדבריהם.

 

למי שלא מכיר שייקה פייקוב יצר כמה מהקלאסיקות הגדולות בישראל, בהן: "ארץ ארץ ארץ", "עוד יהיה טוב בארץ ישראל", "שישו ושמחו", "אמא מדוע", "אותך", "דרך המלך", "אני ואתה" ועוד רבים, טובים, מוכרים ומוצלחים. נסער מההבנה ששדרני רדיו ישראלים בכלל חושבים שאחד מגדולי המלחינים בארץ כבר מת, פטימר מחליט לנסוע אל ביתו של שייקה פייקוב לבקר את האיש המוכשר, לארח חברה ובעיקר - לשמוע ממנו את סיפורו. בביקורו גילה פטימר כי הסיבה שפייקוב "נעלם" מהשטח היא בשל מצבו הבריאותי הלא פשוט שאינו מאפשר לו להלחין או לנגן יותר, אינו מאפשר לו לשיר את שיריו ובעיקר אינו מאפשר לו לתפעל את עצמו עצמאית גם בפעולות החיים הכי בסיסיות כמו ללכת או לשטוף פנים.

 

בשבת בבוקר פטימר מחליט לכתוב פוסט בפייסבוק על הסיפור הלא ייאמן של שייקה פייקוב, פוסט שמאז כבר נהיה ויראלי עם כמעט 3,000 לייקים, מעל 1,600 שיתופים ומאות תגובות. לפוסט המלא:

 

פוסט פייסבוק

לינקים

לכתבות נוספות:

>>"לבד בברלין": הפוטנציאל עצום, הסרט לא מתקרב לזה. ביקורת

>>מצעד הפאדיחות הכי גדולות של הכוכבים

>>"שבוע ויום": מהסרטים הישראלים הגדולים של השנים האחרונות. ביקורת

בפוסט שהעלה פטימר לפייסבוק כתב: "כאחד המוסיקאים הגדולים שלנו, שיצר מוסיקה לארץ ולחו"ל (כן, אף את המוסיקה לסדרה המיתולוגית "המלאכיות של צ'ארלי"), פייקוב כיום מתקשה לגמור את החודש (כי כמוסיקאי שאינו יכול ליצור עוד, הוא תלוי בתמלוגים, אך כשאינו מושמע ברדיו מספיק, זה פוגם גם בשכר החודשי, מה גם שמרבית כספו הולך לטיפולים ההכרחיים לו), מאזין לקלאסיקות הגדולות שלו במערכת הפרטית שלו ולא ברדיו ובעיקר נאלץ להרגיש את הצביטה הכואבת בלב על שהקלאסיקות שיצר, אינן "מספיקות" בשביל להיות מושמעות כיום ברדיו ובטלויזיה".

 

"שייקה פייקוב יחגוג בקרוב יום הולדת 80 והוא צריך "להתחנן" בפני עורכים ושדרני רדיו וטלויזיה שישמיעו את השירים שגידלו אותם, את הוריהם וסבותיהם? הוא צריך להתחנן שמישהו יזכיר או יוקיר את פועלו?... אל תשליכו את מעצבי התרבות שלנו לעת זקנה, תנו להם את ההערכה הראויה, את הכבוד ולו המינימלי ליצירותיהם ואל תהרגו אותם עוד בחייהם, כי היצירה היא החיים שלהם והיא מוטלת בכף ידכם".

 

תפסנו את דודי פטימר לשמוע עוד על הסיפור הכואב שעוד יכול להפוך לסיפור מרגש:

 

דודי, איך הגעת אל שייקה פייקוב בעצם ומאיפה הגיע הרצון לכתוב עליו ולספר את הסיפור שלו?

"אל שייקה הגעתי במסגרת הפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית והיוצרים הישראלים, פרויקט שנועד לתעד סיפורם של המוסיקאים (המוכרים והפחות מוכרים) שעיצבו את התרבות המוסיקלית הישראלית ולתת להם במה וזרקור לפועלם, זרקור שבימינו הולך ומתעמעם. חלמתי במשך שנים לפגוש את פייקוב, אך זה לא יצא לפועל שכן מעטים ידעו מה איתו, עד שמצאתי אותו במקרה מחובר בפייסבוק, פניתי אליו, הצגתי עצמי וביקשתי לפגוש אותו. מבלי לשאול מי אני, הוא הסכים להיפגש ואמר שהוא גר בקיבוץ משמר השרון.

 

נסעתי לקיבוץ בשבת קיצית, ונחרדתי לגלות כי המלחין הענק שאחראי לאין ספור קלאסיקות ישראליות, מרותק לכסא גלגלים, אינו מסוגל לעמוד או לבצע פעולות שגרתיות (כמו להכין אוכל) ובעיקר אינו מסוגל יותר לנגן, ליצור ולשיר, וזאת בשל ארוע מוחי שעבר לפני כשנה וחצי. כמו כן, נחרדתי לגלות כי הוא נתמך על ידי עוזר ומתקשה לגמור את החודש, מה גם שמרבית כספו מהקצבה שהוא מקבל, הולך לטיפולים רפואיים רבים אותם הוא חייב לקבל על בסיס יומי. מה שהכי כאב לי לשמוע מפייקוב היה כי הוא מרגיש צביטה בלב שהיום כבר לא משמיעים את שיריו, לא זוכרים את פועלו פורץ הדרך במוסיקה הישראלית ולא יודעים שהוא עדיין חי וקיים".

 

ואיזה תגובות קיבלת מאז כתיבת הפוסט?

"אין לי מושג מאיפה להתחיל לתאר את התגובות שקיבלתי, קיבלתי אלפי תגובות וחיזוקים ובעיקר התרגשתי מכך ששייקה עצמו ראה והתרגש כמה אוהבים אותו ואת המוסיקה שלו, במשך שלושת הימים מאז הפוסט פורסם, כל הפייסבוק התמלא בשיריו של פייקוב מכל הזמנים, אמנים כמו אילנה אביטל, שולה חן, דודו זכאי, אדם, אילנית וירדנה ארזי, ששייקה יצר עבורם שירים, הגיבו, שיתפו ופרגנו ליצירותיו ובעיקר לאור אלפי השיתופים נוכחתי לגלות כמה עם ישראל מלוכד כשצריך.

 

קיבלתי המון פניות מאנשים וגופים נהדרים לגבי הרמת מופעי מחווה לשיריו של פייקוב לרגל יום הולדתו ה-80 שיחול ביולי הקרוב, שדרני רדיו שרוצים להקדיש לו תכניות, רשת ג' הרימה את הכפפה והקדישה בסוכות שעה שלמה משירי שייקה פייקוב, ואנשים הציעו אפילו לסייע לו בטיפולים רפואיים על חשבונם, ובעיקר אנשים שאלו אותי כיצד הם יכולים לעזור. זה היה מרגש מאד".

 

 

 

האם דיברת עם שייקה אחרי שהפוסט הפך להיות ויראלי?

"לא הייתי צריך לדבר הרבה עם שייקה, שכן הוא הגיב בפייסבוק והודה לכל המגיבים והמשתפים, השיב לגבי השאלות של אנשים לגבי היכן ניתן להשיג אוספיו המוסיקליים ובעזרת חברתו ומנהלת הפייסבוק שלו רינה, המסייעת לו רבות, דאגה להעביר לו כל תגובה ותגובה".

 

מה בעצם אפשר לעשות בשביל לשנות את המצב?

"יש לא מעט דברים, כיוון שהמקרה של פייקוב אינו שונה ממקרים נוספים שהבאתי לתודעה ברשת (דוגמת ליאור ייני, גבי שושן ז"ל, מוני אמריליו), אפשר לעשות כך:

 

1. להקים קרן/עמותה מיוחדת שתתמוך באמנים ותסייע להם כלכלית אך לא פחות מכך תסייע להם להמשיך להופיע ותדאג ששיריהם יושמעו בכלי התקשורת השונים.

 

2. להעביר את העורכים המוסיקליים הצעירים ברדיו קורס בהכרת המוסיקאים הבולטים שתרמו לעיצוב פני המוסיקה הישראלית, כי דור שאין לו עבר, אין לו עתיד, ונתקלתי בלא מעט עורכים שלא מכירים אף אחד מהמוסיקאים המשפיעים שעיצבו את הפסקול הישראלי.

 

3. לחקור את הנושא לשטח ולא לדבר יותר מדי על כמה קשה לחיות פה וכמה אין כבוד לאמנים, צריך לפעול ולעשות הכל כדי לתת להם את התחושה שהם ראויים למלוא ההערכה והכבוד, גם אם אינם "רייטינג" תקשורתי או שונים מאנשים ותיקים אחרים. אם לא כלכלית, להיות קשובים לעזור להם להשמיע קולם בריש גלי.

 

4. הייתי שמח מאד להיפגש עם שרת התרבות ולהעביר לה את העובדות בשטח כפי שהן באמת".