"איגלז אוף דת' מטאל בתל אביב" - אצבע משולשת לטרור ולשנאה

פסקה ראשונה

איך שלא נרצה לסובב את זה, קשה לכתוב על ההופעה של האיגלס אוף דת' מטאל מבלי להתחיל בלהתייחס לפיל שבחדר; אותו ליל שישי נורא ב13 בנובמבר 2015 בפריז, כאשר מחבלים שפעלו בשם פנאטיות דתית חשוכה תקפו את מועדון הבטקלאן שייצג באותו ערב את כל הערכים המערביים שאותם פנאטים שונאים כל כך- רוק, חופשיות וחשוב מכל - אחווה. ערב של מוזיקה ושמחה התחלף במראות הנוראים שירדפו כל כך הרבה מאתנו לנצח. יותר מכל, היה זה כנראה הדיסוננס העצום שבין המוזיקה שג'סי היוז וחבורתו מנגנים לבין הטרור האכזרי וחסר הרחמים שאנו רגילים לשייך למהדורות חדשות מדכאות. ההתנגשות של שני עולמות כ"כ זרים אלו אחד עם השני הותירה אותנו בהלם, אך השאירה את הרושם העמוק ביותר ככל הנראה על ג'סי היוז עצמו, אדם שקשה לדמיין בלי חיוך מטופש על פניו, שנותר ללא חיוך.

תמונה ראשונה

פסקה שנייה

לאט לאט, וכמעט מבלי שנשים לב, עברה לה כמעט שנה מאז אירועי אותו לילה שחור בבטקלאן - תקופה אותה הגדיר ג'סי בתחילת הערב במועדון ה"בארבי" כ"די מוזרה", באנדרסטייטמנט שאומר הרבה עם מעט ומראה שהפצעים, באופן טבעי, עוד לא ממש נעלמו.

זאת הייתה בהחלט שנה מלאה באירועים עבור החבורה מקליפורניה- מה שהתחיל בתור האירוע הנורא ביותר שאפשר לדמיין הפך לשטף עצום של תמיכה ואהבה מכל העולם, החל בקמפיין להבאת הקאבר של הלהקה ל"Save a Prayer"- של "דוראן דוראן" לראש המצעד בבריטניה שזכה לתמיכה מלאה של סולנה של "דוראן דוראן" - סיימון לה בון, שהבטיח לתרום את כל ההכנסות מהמכירות לצדקה, וכלה בראיון כואב במיוחד של המגזין VICE עם היוז וחברו ומייסד הלהקה ג'וש הומי, בו פנה למוזיקאים ברחבי העולם בבקשה לבצע קאבר לשירם I Love You All The Time במטרה להעביר את כל ההכנסות למשפחות הנפגעים- והתגובות לא איחרו לבוא, כשלמשימה נרתמו ענקים כמו "My Morning Jacket", "Kings of Leon", "Florence and The Machine" ועוד רבים.

עם כ"כ הרבה אהבה ותמיכה, האיגלס אוף דת' מטאל אזרו את הכוחות לצאת לדרך חדשה; אך לא לפני שנדרשו למשימה הקשה ביותר שעמדה בפניהם וסיימו את אותה הופעה שנקטעה באיבה בפריז למול רבים מהניצולים ומשפחותיהם, במה שהגדיר ג'סי היוז כ"שליחות קדושה".

תמונה שנייה

פסקה שלישית

אל ישראל הגיעו האיגלס אוף דת' מטאל לראשונה בקיץ 2015, במה שמרגיש כנראה כמו חיים אחרים מבחינתם- אך עם זאת, גם אז וגם בערב יום שני זה "בבארבי", הקהל קיבל מנה גדושה של רוק מחוספס, והוא אהב כל שנייה מזה.

"אני פאקינג אוהב את המקום הזה כל-כך ולפעמים זה מסבך אותי עם אידיוטים שלא רוצים שאבוא לפה" אמר היוז, שכנראה התכוון ל-BDS: "אבל למי אכפת מהאידיוטים האלה? אמא שלי תמיד אמרה לי לעולם לא לשים ז*ן על מה שאידיוטים חושבים" אמר היוז שזכה לתשואות אדירות מהקהל, וזאת ממש לא הייתה הפעם היחידה שהוא פנה אליהם.

היוז ושאר חברי הלהקה היו מאוד פעילים עם הקהל, החל בלערב את הקהל בשירים, דרך הקדמה כמעט לכל שיר ואינטראקציה כללית עם הקהל ברמה שלא רואים כאן תכופות.

גם מבחינת המוזיקה, הלהקה בחרה לעשות 2 קאברים - הראשון ל "Save a Prayer" של "דוראן דוראן", שהפך לאחד מהשירים הכי מזוהים עם הלהקה מאז מתקפת הטרור בפריז, וכן קאבר אחד נהדר ל"Moonage Daydream" של דיוויד בואי המנוח שכלל סולו גיטרה פשוט פסיכי של דייב קצ'ינג.

לקהל הנהדר שמילא את ה"בארבי" היה חלק לא מבוטל מההצלחה של הערב הזה. צעירים בני 18, סטודנטים, זוגות ואפילו אנשים מבוגרים - הקהל הערב היה סופר מגוון ולא הפסיק להריע ללהקה ולהיות מעורב בהופעה, מה שבטח לא הזיק ללהקה שסיפקה סט שהתחיל חזק אבל הפך לאינטימי ככל שהתקדם יותר ויותר- עד לסיום אדיר, גם הוא עם סולו נהדר של דייב, שסגר ערב נהדר בבארבי.

פסקה אחרונה

העובדה שהלהקה לא איבדה טיפה אחת מהאינטנסיביות שכל-כך מזוהה איתה מהווה למעשה את הניצחון שהוא בעצם האצבע המשולשת הכי גדולה שאפשר לתת לטרור, לפאנטיות ולשנאה. מהמקום שהכי קל להתנפץ בו לרסיסים, האיגלז אספו את השברים וקמו מחדש אף חזקים יותר ממקודם, והמשיכו לנגן בדיוק את אותו רוק באמירה מנצחת שמראה שהאהבה והאור תמיד ינצחו את השנאה והחושך, ואת זה אי אפשר שלא להעריץ.