טירוף במה: 35 שנה להופעה האחרונה של אריק איינשטיין

תמונה 1

"אני למקומות כאלה יותר לא נכנס! אני לא נורמלי? אני פסיכי? אני, בשביל כמה לירות מסריחות ישגעו אותי?"

אריק איינשטיין, בתפקיד אלי, מתוך הסרט "מציצים" (1972)

35 שנים חלפו מאז ירד אריק איינשטיין מהבמה בפעם האחרונה. ירד, ולא חזר. לא עזרו השאלות, ההפצרות, התחינות וגם לא המיליונים שהציעו לו - איינשטיין נותר בשלו. כאריה מנומנם, שבלול שמסתגר בביתו, עם התה והלימון ושידורי האולימפיאדה, אריק ידע שמעולם לא נועד להופיע בפני קהל.

לינקים

כתבות נוספות באותו נושא:

>>עד כמה אתם מכירים את אריק איינשטיין? ענו על החידון, ותגלו

>>פרידה עד אין קץ: השירים הגדולים של אריק אינשטיין

>>אריק אינשטיין המחזמר - בדרך לבמה!

עוד נגיע להופעה האחרונה ההיא, אך כדי להבין מאיפה הכל התחיל - ונגמר - נחזור אחורה. הימים, ימי להקת הנח"ל. אריק, אז ספורטאי מצטיין שעבר מהפודיום אל הבמה, אוהב לשיר אך חרד מהופעות. קצר רואי שלא חש עצמו בנוח בהעמדות הבמה של נעמי פולני ובמבט ישיר עם הקהל. הוא קיבל את הסולו ל"רוח סתיו", כיכב במערכונים ונחשב לכוכב עולה כבר אז, אבל נדמה היה שהרומן שלו עם הקהל הוא אפלטוני ונועד מלכתחילה לאכזבה ולמפלה.

גשר הירקון

מלהקת הנח"ל, ההופעות המשיכו עם להקת "בצל ירוק" ו"שלישיית גשר הירקון". קצת לפני מלחמת ששת הימים הוקמה להקת "החלונות הגבוהים", ואריק הצטרף לשמוליק קראוס וג'וזי כץ בהופעות בפני חיילים בחזית, שלאחריהן עלה המוניטין לא רק של הלהקה, אלא גם של מדינת ישראל. אריק נסע עם הלהקה להופעה באולם "אולימפיה" בפריז, בערב מחווה לישראל ברוח הניצחון הגדול. ההבדל בין הזוהר על פניה של ג'וזי כץ לגמלוניות המגושמת של אריק, היתה ברורה.

החלונות הגבוהים

אחרי שתם בחייו פרק "החלונות הגבוהים", חבר אריק לאורי זוהר, אותו הכיר בלהקת הנח"ל, ואל שלום חנוך, שהשתחרר זה עתה מאותה להקה צבאית. "שבלול", "בדשא אצל אביגדור", ימי ראשית הרוקנרול בישראל. מופיע בחורים לא מטוייחים בין מוסכים ברחוב המסגר, עם נערים שוחרי מוזיקת קצב שהגיעו לראות את "הצ'רצ'ילים", ולקולות שריקות הבוז והשלכת חפצים מהקהל בזמן ההופעה. בשיר "טירוף במה" ובראיונות שהעניק לתקשורת, תיאר איינשטיין את הלחץ שחש לפני הופעות רוויות האלימות והמהומות, שהובילו אותו ללגום משקה חריף לפני העלייה לבמה. ואחרי זה כמעט שהפסיק להופיע, אולם בלחץ המארגנים המשיך להופיע ארבע פעמים ביום, בעיקר משום ש- למרות הצלחת הביטלס -  עדיין לא הבין שקיימת אופציה אחרת.

זומטי ולבטי

"היינו מופיעים ב'צוותא' ויש מקום מאחורי הקלעים שהוא היה מתחבא ומציץ לאולם, לראות כמה קהל מגיע. וכשהיה מתמלא הוא פשוט היה מים, נלחץ. 'יא אללה, למה באו כל כך הרבה אנשים? למה?'"

חיים רומנו מלהקת הצ'רצ'ילים, מתוך ראיון ליהודה נוריאל ("ידיעות אחרונות", 13.11.15)

אריק איינשטיין המשיך להופיע עם להקת "הצ'רצ'ילים" ועבד צמוד עם מיקי גבריאלוב. ב-1980 יצא אלבומם המשותף השלישי, "חמוש במשקפיים", שהוביל לסיבוב הופעות החל מינואר 1981. אך במוצאי שבת של ה-29.8.1981, עלה אריק להופיע בפעם האחרונה. אחרי שאכל שווארמה במסעדת 'כתר המזרח' באבן-גבירול, הגיעה המונית שבאה לאסוף אותו, את דפנה ארמוני והגיטריסט מורדי פרבר, ואת מיקי גבריאלוב ויוני רכטר, אל ההופעה שארגן המפיק מיכאל תפוח.

היתה זו עוד הופעה אחת מיני רבות של איינשטיין: אריק שר כמה שירים מהתקליט החדש, ולאחר מכן התיישב בחברת הקהל, וביחד צפו במערכונים של "לול", שהוקרנו על מסך גדול. לאחר מכן שרו גם גבריאלוב וארמוני משיריהם, ולבסוף חזר אריק לבצע את שיריו הישנים יותר. שום דבר חריג לא היה בהופעה ההיא. בקבוקים לא הושלכו וצעקות לא הופנו לעברם. רק העייפות של האריה נתנה את אותותיה, והעיניים, שלא היו חמושות מעולם במשקפיים, כבר לא ראו כבעבר. אריק איינשטיין סירב מעתה לכל הצעה להופיע. הוא נותר נאמן למוזיקה, הקליט באולפן והמשיך להוציא תקליטים. בפעמים הבודדות בהן הופיע עם שיריו, החליפו מצלמות הטלוויזיה את הקהל. כך גם כאן, בהקלטת אולפן מצולמת לשיר "קפה טורקי", אשר נכלל ברפרטואר של אריק וחבורתו, גם בהופעתו האחרונה.

קפה טורקי

אריק הופיע עם שלום חנוך, עם כוורת, עם הצ'רצ'ילים, עם להקת תמוז ועם זמרים רבים אחרים, אך הופעות הסולו היו לו הקשות מכל. הוא מעולם לא היה טיפוס מוחצן, והחשיפה תמיד היתה מסובכת קצת עבורו. אז למה אריק איינשטיין לא מופיע? "אני לא אוהב את זה"/ "זה לא מתאים לי"/ "אני מרגיש שאני לא יכול להיות במיטבי", כך אמר בראיונות השונים. לנו, לקהל הישראלי ששירים נוסטלגיים בהופעות מחלצים ממנו לחיצה פבלובית על כפתור מצלמת הוידאו בסמארטפון ושירה בציבור עם הקהל, היה קשה לקבל את סירובו העיקש. ואולי דווקא ההימנעות של אריק איינשטיין מהופעות ומחשיפה תקשורתית וציבורית היא זו שקיבעה את דמותו בתודעה הישראלית כאייקון של ארץ ישראל של פעם, וכדמות נערצת ובלתי מושגת, כאגדה עוד בחייו. אז מי צריך הופעות? 32 שנים ורבע נמנע אריק מלהופיע, ונדמה שזה היה הדבר הנכון ביותר עבורו, וגם עבורנו.