השיר האחרון של נחום היימן

הערב (יום ד') נפטר המוסיקאי ומגדולי המלחינים בזמר העברי, חתן פרס ישראל נחום (נחצ'ה) היימן בגיל 82 בעקבות חיידק אלים לאחר מאבק במחלה ממושכת ועימו חלף נדבך נוסף ומשמעותי מאד בזמר העברי ובפסקול חיינו. השם נחום היימן הפך בתרבות הישראלית לשם נרדף ל"זמר עברי" ובצדק: תרומתו של היימן לפסקול הישראלי היא תרומה ענפה שלא תסולא בפז. שיריו מלווים אותנו עוד מראשיתה של מדינת ישראל ורלוונטים מתמיד גם כיום וכנראה לנצח נצחים.

היימן נולד בריגה ב1934 ובגיל 5 עלה עם משפחתו לישראל, כשעוד מילדות מצא במוסיקה תכלית חייו: למד לנגן על פסנתר ומאוחר יותר על אקורדיון שהפך כלו העיקרי. בגיל 17 הלחין את שירו הראשון- "ניצנים נראו בארץ" ועם גיוסו לצה"ל, שימש בין השאר כאקורדיוניסט מחליף לדובי זלצר בלהקת הנח"ל בראשיתה.

עוד מילדותו חייו של היימן לא היו קלים: בגיל 10 חלה במחלת הפוליו, בגיל 14 הוריו התגרשו ובמסגרת שירותיו במילואים, נפצע במבצע קדש, במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים. תמיד מצא במוסיקה מזור להכל ואפשר לומר ששרד בזכותה ( והיא שרדה בזכותו). הוא רכש השכלה מוסיקלית מגוונת ונרחבת והחל מתחילת שנות ה-60 הפך להיות אחד המלחינים הפוריים והמשפיעים, כשהוא מטפח ונותן את הפוש הראשון בקריירה לאמנים כחוה אלברשטיין, הפרברים, אסנת פז, עליזה עזיקרי ועוד

כמו כן, ייסד היימן את "חמישית גלבוע" ( בה ניגן אקורדיון), להקת "חופים", ניהל מוסיקלית את "הגבעטרון" , כתב מוסיקה לסרטים רבים ובמהלך שהותו בצרפת כתב למיטב הזמרים הצרפתיים, ביניהם לישראלי משלנו- מייק ברנט.

מעבר להיותו אחד ממייסדי השירה בציבור במתכונתה החדשנית ( יחסית) לשנות ה-60, היימן הצליח, כאמור, לקחת את ההשפעות השונות שספג מחו"ל ( צרפת, רוסיה, אנגליה וארה"ב) וליצור בלחניו, שחלקם מושפע מהם, משהו ישראלי, שורשי המחובר לאנשים ולרוח היהודית הציונית.
.

בין השירים הנודעים שהלחין והפכו קלאסיקות נצחיות: "כמו צמח בר", " אילו כל האוהבים" , "פוגה קטנה", "חופים", "מגש הכסף", "כמו ציפור מטורפת", "את ואני והרוח", "שיר אהבה ישן" (אניטה וחואן), "אנשי הגשם", המחזמר "זרעים של מסטיק", "החול יזכור", "זאת ירושלים", " ריח תפוח אודם שני", "עוד חוזר הניגון", "שירים עד כאן", "מרדף", "שיר בארבעה בתים", "סוס מעץ", "ארץ שבעת המינים", "תיבת הזמרה הנפרדת" והרשימה אינסופית