סופה במדבר: "פריסיליה" תגרום לכם לרקוד הרבה ולחשוב מעט

אני לא יודעת אם הקיר המכוער שבין העיר הגדולה לבין הפרברים הוצב כדי למנוע מהם להיכנס פנימה, או כדי למנוע מאיתנו לצאת החוצה. אני יכולה להילחם רק מכיוון שלמדתי לעשות זאת".

ברנדט, אולי הדמות הכי יוצאת דופן ב"פריסיליה מלכת המדבר" המצוין, מדברת מעמקי לבה, כטרנסג'נדרית שחוותה את הימים החשוכים ביותר, ומעמקי שנות ה-90 ההן. אז, שנים ספורות לאחר שהומוסקסואליות כבר לא נחשבה לחטא או מחלה על פי ארגון הבריאות העולמי ועל פי ספר חוקי מדינת ישראל, הסרט הזה היה פורץ דרך ושאף להביא את תופעת ההומוסקסואליות והדראג אל מרכז הבמה והתודעה. להתנחל בלבבות, בשירה ובריקודים. היום, כאשר כל אמריקה מכירה (חוקית) בנישואים גאים, לקואליציה ימנית-מסורתית בישראל יש חבר כנסת הומוסקסואל מוצהר, ופשעי השנאה מגיעים רק מקיצוניות דתית קנאית ביותר, זה כבר פחות "ביג דיל".

מה שנשאר ביג דיל זו העוצמה והשפע שהמחזמר הזה מרעיף עליך, בשעתיים וחצי של כיף, להיטי פופ נצחיים בעיבודים שעושים כבוד אדיר למקור מהשחקן הראשי עד אחרון זמרי הליווי, תפאורה מרהיבה, ואינספור תלבושות צבעוניות שמעלות תהיות קיומיות כמו "לא ידעתי שיש כל כך הרבה נצנצים בעולם".

לעוד כתבות שאולי יעניינו אתכם:

כוכבות הסרט "ברש" בראיון: "היה מביך אבל ידענו לאן אנחנו נכנסות"

"היום השלישי: התחדשות" - האנושות התכוננה 20 שנה, ועדיין פספסה דבר אחד

העלילה די מצומצמת, אבל ברורה: שתי מלכות דראג וטרנסג'נדרית אחת מחליטות לעזוב את סידני העיר הגדולה בעקבות בקשתו של אחד הדראג-קווינס, ולנדוד לאזור נידח במדבר - ולא תאמינו מה קרה אחר כך. כלומר, תאמינו, אם ראיתם את הסרט, או התרכזתם לרגע בסצינת הפתיחה, והבנתם לאן העניינים הולכים. מי שציפה לסיפור דרמטי מתפתח או לקתרזיס שאינו צפוי במידה מסוימת, מוזמן להמשיך לצפות. זהו מחזמר, ליידיז! ולמחזמר חוקים משלו. הדמויות חיות בהצגה של עצמן ובורחות שוב ושוב מהמציאות אל הבמה, מבטאות את עצמן ורגשותיהן במילות שירים של אחרים, ועושות את זה נהדר.

במרכז המופע נמצא ג'ייסון דונובן, בתפקיד הראשי של טיק/מיצי. הלוואי על כולנו לרקוד ולהיראות כמוהו בגיל 48, והוא בהחלט נותן עבודה; עם זאת, קחו בחשבון שכוכב "שכנים" ייעדר מחלק מההופעות בישראל, וזה לא שההפקה כולה יושבת על כתפיו, מלבד בדיחות הקיילי המתבקשות שכנראה שמורות לו בטאבו. אגב, בדף הרשמי של ההפקה הבריטית המקורית דווקא דאנקן ג'יימס, שחולק איתו בעול, מוצג ככוכב בתפקיד הראשי. ממילא סיימון גרין, המשחק נפלא את ברנדט הטרנסית, גונב לא פעם את ההצגה.

לפחות באולם ביד אליהו ובחלק גדול מהעולם המערבי, ברנדט ודומותיה כבר פחות צריכות להילחם על מקומן בתודעה. מה שההפקה היתה צריכה להילחם עליו זה התרגום, שעבד חלקית במשך כל החצי הראשון ופספס פאנצ'ים לאורך כל הערב, ואולם יותר טוב: אם ב-1994 נעו הצופים באי נוחות בכסאם בגלל נאמברים של גברים מחופשים לנשים, הפעם זה קרה בגלל הכסאות הלא נוחים ביד אליהו והסאונד שאינו אחיד. למי שיתגבר על כל זה, יישאר רק לבהות בדיוות מזמרות מרחפות וברקדנים נהדרים, לקפוץ בישיבה, ולשיר מכל הלב, בעיניים עצומות - Finally, it happened to me.