הפרוייקט של רביבו בהופעה: "ללא ספק החפלה הכי טובה בעיר"

אמש (יום א') התקיים ברידינג 3 מופע השקת אלבומם השביעי במספר של "הפרויקט של רביבו" ( רביב רם בן מנחם, ניר בן מנחם ואלירן צור) - "חי ומאושר", או כפי שהכי נכון ומדויק להגדיר את המופע - "החפלה הכי טובה בעיר".

כבר בכניסה למופע, חולק בחינם האלבום החדש לנכנסים לאולם, מה שיצר המולה ו"חטיפה" של כמה אלבומים לכל בן בית (היה מספיק לכולם). המופע החל כמו שעון בשעה 22:00 ללא עיכובים מיותרים, כשלבמה עלתה נבחרת משובחת של שבעה נגנים שחיממו את האווירה לכניסתם של שלושת הטרובדורים, שבחרו לפתוח את המופע עם הלהיט המקורי שלהם מהאלבום - "היא לא נרדמת". האולם, שהיה מלא עד אפס מקום, הפך צפוף מדי ככל שהערב התמשך והכסאות החלו מתרוקנים מיושביהם שהלכו (ככותב שורות אלה) לקדמת הבמה להיספג באוירה מרוממת הנפש.

הקלאסיקות הישראליות, לאו דווקא אלו המזוהות עם הזמר ה"מזרחי", החלו לזרום בזו אחר זו: "באו הצלילים", "שיר השירים בשעשועים", "הורה", "עוד יום עולה", "רעיה", "להשתטות לפעמים", "בום פם", "סיגל", "בזכרי ימים ימימה", והקהל, צעיר ומבוגר, אשכנזי ומזרחי, פיזז ושר עד כלות הנשמה כל מילה בעל פה.

לעוד כתבות שאולי יעניינו אתכם:

המסיבה הגדולה של שי חי יוצאת משליטה

מי הדליף תמונות עירום מזוייפות של גל גדות?

הערב כלל למעשה שני שיאים מרגשים במיוחד: האחד- ביצוע מצמרר של הפרויקט לשיר "אבא" (במקור של אבי טולדנו) לרגל יום הזכרון לחללי צה"ל שחל השבוע והשני - בספונטניות (או שלא) עלתה לבמה אחת מאגדות המוסיקה הישראלית וחלוצי הזמר הים תיכוני של שנות ה-80 - חיים משה, המלוה את הפרויקט לאורך הדרך וביצע יחד איתם את להיטיו "הקולות של פיראוס" ו"תן לזמן ללכת", כשהקהל מצטופף, מתהדר באייפוניו ומנענע את העכוז למוואלו של משה.

קשה לכתוב משהו שלילי על מופע שכולו תוכנן והוקפד לפרטי פרטים: החל מתזמון מדויק, החל ממינון ותזמון נכון של זמני המחרוזות (שיכולות להיות ארוכות מדי לפעמים, אך לא הפעם), דרך הפרפורמנס הכריזמטי והקומוניקציה המעולה של הפרויקט עם הקהל (מלבד שהרעיפו שבחים והביעו אהבתם והודייתם הרבה לקהל, הם מדי שיר ירדו לרגע מהבמה לצורכי סלפי עם המעריצים ועלו שוב) והיכולת לא לעייף או לשעמם במופע שרובו מושתת על טהרת החפלה.

בנימה אישית, לפני כחודש וחצי אירחתי את הפרויקט באולפן 103FM וכבר אז, בפגישתי האישית הראשונה עימם, נחשפתי לצ'ארם ולאופטימיות שהם משקפים, ועל אף שהרימו את האולפן וביצעו שירים מהאלבום החדש, ההופעה הפרטית ברדיו לא דמתה ולו במילימטר לביצועים ובעיקר לחוייה העצומה ששררה אמש ברידנג: שלושה רוקסטארים לבושים בחליפות ( שתוך זמן קצר מוסרות מעליהם) ולמעשה מתנהגים כמו הם הקהל שלנו ולא ההיפך, מצליחים לשמח, לרגש ולעשות טוב על הנשמה ולזכות בנאמנותו הטוטאלית של הקהל.

מה שריגש אותי באופן אישי כחוקר מוסיקה ישראלית, זו העובדה שהפרויקט חולקים כבוד למוסיקה הישראלית הנוסטלגית ודואגים להזכיר את המבצעים המקוריים המהווים עמודי תווך בפסקול הישראלי, מה שהופך את ההרכב לשגריר שימור השירים הנושנים והנחלתם לקהל, חשיבות ראשונה במעלה כשמדובר במתן כבוד לאמני העבר.

מרבית הקהל, יש לצין משיחות אירעיות שערכתי עם הנוכחים באולם, נכח במינימום 4 הופעות קודמות של הרביבואים, מה שאומר שמדובר בתופעה שלא רק שתישאר פה עוד הרבה זמן, אלא רק תתעצם ואם טרם הספקתם ללכת להופעה - הפסדתם!