האם המוזיקה הים תיכונית במשבר? נשמע ככה
משה פרץ מנסה לחקות את דודו אהרון, ליאור נרקיס מאבד כיוון עם השיר "צביקה", אייל גולן בנאלי ורגב הוד עם חריזה גרועה וסלסולים מיותרים • סיכום חדשות המוזיקה הישראלית
השבוע הנוכחי, המוצא את האמנים בעיצומן של ההכנות לחג הפסח הממשמש ובא, סימל באנטיתזה לפריחת האביב, את המשבר העמוק של הז'אנר הים תיכוני: השבוע נפתח באלבום בינוני של אייל גולן, שלא עומד בציפיות של עצמו ונופל לבנאליות משוועת, ואם לא די בכך, "זכינו" השבוע לחזות במצעד שירי הכשלון של הזמר ה"ים תיכוני" שיש בו הכל מלבד מוסיקה ים תיכונית.
זה החל עם הטייס מעלים המס משה פרץ שנשא אותנו ל"טיסה 5325", שיר שמעלה את הדילמה: מה נשמע יותר גרוע? הנסיון הכושל לעשות קאנטרי ים תיכוני יבש, משעמם ומרדים באופן מביך או הנסיון לשחזר ולמחזר את הגימיק של הקולגה דודו אהרון שכאמור היה ממובילי גל הרגאטון הים תיכוני של הקיץ האחרון עם "טרמינל 3" (שגם יצר אבי אוחיון).
משה פרץ הוא יוצר מוערך בשל עצמו וניחן בכשרון לכתוב ולהלחין שירים איכותיים משל עצמו שהוכיחו עצמם במבחני הזמן, אך נסיון כושל ללכת אחרי העדר ולהוציא שיר סתמי, לא צפוי ולא מחמיא מזלזל באינטליגנציה של פרץ ובעיקר באינטליגנציה של מאזיניו. מחכה לשיר הבא שפרץ יכתוב וילחין.
לעוד כתבות שאולי יעניינו אתכם:
"האחיות המוצלחות שלי": לא עוד סדרת בנות
פרץ
תמוז
ומן הפח נעבור אל הפחת - הסינגל החדש של ליאור נרקיס שהחליט לנסות שוב להציל את הקריירה המקרטעת עם סינגל הזוי ושונה מהצפוי - "צביקה", שיר דיסקו ים תיכוני באווירה סבנטיזית הקורצת במחווה למאסטרו צביקה פיק ("גם אם לא קוראים לו צביקה, הוא יסדר לך כל יום איזה פיק") שבטח בעצמו היה מעדיף להתעלם מהמחוה המפדחת שממשיכה במסכת שירי איבוד הכיוון של נרקיס שמאז "עשן ואלכוהול" לא הצליח להמציא עצמו מחדש ולא שחרר שיר ממשי שיש לו פוטנציאל להפוך ל"להיט". מעניין מה הגימיק הבא? שיר על "מומו" מאסקימו לימון?
ארצי
מי שלא משאיר את פרץ ונרקיס "מקופחים" הוא רגב הוד שלא מאכזב את חבריו ומוציא את Honey, דאנס ים תיכוני מייגע ומשעמם שמוכיח שחריזה גרועה וסלסולים מיותרים עם השימוש החרוש (יתר על המידה) בפזמון לועזי לא רק שלא נשמע כמו להיט, אלא נשמע כמו שיר שצריך לגנוז ולהעלים, בייחוד כשמדובר בזמר עם קול איכותי כרגב הוד שנתפרסם לאורך הקריירה בשל בחירתו האיכותית בשירים. לא הפעם.
וסיום הסאגה הים תיכונית, "מקנח" לנו את השבוע החגיגי הזה שיר לוי (הבן של) עם הדיזאסטר - "תדליקי לי ת'אור", שנשמע כמו פאזל שמורכב מחלקי להיטים שהצליחו ומנסה באופן לא מוצלח להתחקות אחר שירים שכן הצליחו, רק שהוא נמצא רחוק רחוק מהנוסחא: קחו למשל את הפזמון של "אור" של אליעד נחום ותנו לו בדרבוקה וסלסולים וקיבלתם את הפזמון של "תדליקי לי ת'אור", הוסיפו לכך נגיעות מהטקסט של "החיים שלנו תותים" של חנן בן ארי (בן ארי שר "קשה לגמור פה תואר..קשה לשיר כמו זוהר" ואילו שיר לוי שר "נכון שאין לי תואר ולא קוראים לי זוהר") ויש לכם תערובת כושלת של שיר שנשמע הכל חוץ משיר לוי. ככה לא עושים להיט.
במה חדשה : חיננית אוזן - "אבל את"
אחד השירים הנעימים והאיכותיים שמשכו אוזניי השבוע הוא סינגל הבכורה של היוצרת והזמרת חיננית אוזן (27) - "אבל את" (מילים: חיננית אוזן, לחן: אדיר גץ, עיבוד והפקה מוסיקלית: דור אלקלעי) , בלדת רוק רכה ומלודית העטופה בזמרת שניחנה ביכולות ווקאליות מלטפות ומדויקות המגישה שיר מרגש, יפהפה ונוגע בכנות מעוררת השראה.