איבד את זה? אייל גולן לא מחדש כלום
עולם הזמר הים תיכוני עצר מלכת וספר את הדקות לצאת אלבומו החדש וה-19 במספר - "רחוק מכאן", אבל האם הוא מספק את הסחורה? לביקורת המלאה
לא קל להיות אייל גולן, או לפחות ה"מותג" אייל גולן: מעריצים ומעריצות נופלים נרות לרגליך במן הערצה ספק אוהבת ספק עיוורת, התקשורת עטה על כל פיסה קטנה של רכילות מחייך, ועין הציבור על כל ציטוט, התבטאות או שמועות אודותיך הופכות אותך לקורבן פסיבי של דעת הקהל הדינאמית, כך שלעיתים נוצר מצב שמתעסקים יותר בדמות שאתה מאשר בהיותך בראש ובראשונה זמר ומבצע שב-20 השנים האחרונות עיצב רובד בפסקולה של המוסיקה הישראלית.
השבוע עולם הזמר הים תיכוני (והישראלי ככלל) עצר מלכת וספר את הדקות לצאת אלבומו החדש וה-19 במספר אלבומי האולפן שלו - "רחוק מכאן", הכולל שישה עשר פזמונים חדשים מעוטרים בקולו המלטף של מי שמכונה בפי מעריציו -"הזמר הלאומי".
לעוד כתבות שאולי יעניינו אתכם:
המסיבה הגדולה של שי חי יוצאת משליטה
מי הדליף תמונות עירום מזוייפות של גל גדות?
בבואי להאזין לאלבום, התנתקתי כמעט טוטאלית מה"מותג" אייל גולן והתמקדתי נטו בחומרים המוסיקליים שהוגשו למאזין על מגש זהב. הפעם התחמש גולן, מלבד ביוצרים מוכרים עימם עבד באלבומיו הקודמים (דוגמת אופיר כהן, יוסי גיספן, עדי לאון, אבי אוחיון וכו') גם בסוללת כותבים שאחראית בשנה האחרונה לסאונד החדש דוגמת דולב רם, פן חזות ושי אלמגור.
באלבום הנוכחי נשמע כי גולן מחפש להמציא עצמו מחדש, מחפש כיוון שונה מזה שהורגלנו אליו ומחפש את הלהיט הבא, על אף שבחלקו נדמה כי הוא הולך לאיבוד במסעו זה ( בניגוד לאלבומו הקודם והמופתי - "בסוף כל יום" שהציג את האישיות הפנימית והרגישות שלו) עד כי בחלק מהפזמונים קשה לזהות את אייל גולן הזמר שנהג לקחת שיר ולהפוך אותו לקלאסיקה שתנצח מחסומי הזמן ויותר שומעים את אייל גולן המנסה בכוח לא שקול לשנות כיוון בנסיון למצוא "להיט שיהפוך את המדינה" ולחשוף צד לא טבעי שלו שאיננו מכירים בהכרח.
שלא תבינו אותי לא נכון, גולן הוא אחד הווקאליסטים הטובים והמשובחים בהם ניחנה ארצנו ואין עוררין על כך שכשהוא פותח פיו, הלב מחסיר פעימה, אולם באלבום החדש נדמה כי אייל בחר ביותר "גימיק" והתחקות אחר זמרים אחרים שעלו על הגל לאחרונה (בעוד הוא זה שמהווה מודל חיקוי ואין לו צורך להוכיח עצמו או להתחקות אחר אחרים) מאשר בלהגיש לאזנינו 100% אייל גולן.
כחלק מהחיפוש העצמי , הוא נוגע בדכאון ה"טורקי" הנוסטלגי של שנות ה-90 עם הפתיח הארוך ( והמעט מייגע) בשיר הנושא "רחוק מכאן" (מילים: רביב רם בן מנחם, לחן: רביבו ואלי קשת) , נוגע ברגאיי הים תיכוני המאוס והלעוס (יתר על המידה) ב"דבש בשפתיים" (שכתבו אבי אוחיון ואסף צרויה) יחד עם שלישית מה קשור שלא מצליחים להרים בצ'ארם שלהם את השיר, מנסה את הסגנון הספרדי ב"כמו צועני" שכתב והלחין לו אופיר כהן ומזכיר מאד את "הגיטרה" של רון שובל הילד או "נערה מספרד" של אבנר גדסי (מה גם שכותרת השיר "כמו צועני" לא מקורית, לאור הקלאסיקה המוכרת בביצוע שלישית "כמו צועני" מקדם האירוויזיון באייטיז. כותרת נוספת היא "מלך העולם", שיר שכותרתו כבר מזוהה עם שלמה ארצי) ושיא החיפוש העצמי הוא ב"לאן הגענו" שנשמע כהעתק מדויק של שירי שלמה ארצי (שיכל לבצע את השיר הזה בקלות ולהפכו ללהיט).
מחד גיסא, האלבום כולל כמה וכמה בלדות שאסור בתכלית האיסור לוותר עליהן ותפורות לגולן ככפפה למשי, דוגמת "טוב לך איתו" (הסינגל הראשון מהאלבום שהפך להיט) , "באתי אלייך" ו"אתה המלך" (דואט הודיה לבורא עולם עם חיים ישראל), "תמיד בשבילך" (הדואט עם בתו אלין) ו"אח יקר" שמצליח לצמרר.
מאידך גיסא, ישנם שירים שדי מתפספסים, מיותרים ומלבד מצב רוח ורעש אין בהם משהו מיוחד בביצועו של גולן כ"הופה פה", "אייל גולן קורא לך" הגימיקי, "רוקדת בלילות" ו"מלך העולם" (שמאלץ שנשמע יותר שייך לפאר טסי מאשר לאייל גולן).
לסיכום, מסע החיפוש העצמי של גולן וחוסר הזהות המוסיקלית שאפיינה שאר אלבומיו הקודמים הוא נחמד ומוליד כמה שירים נעימים לאוזן שמספקים את הסחורה למאזיניו וקהלו, אך בשונה מאלבומיו הקודמים שהיו מתכון מוצלח לקלאסיקות בזמן אמת, באלבום זה אין שירים בולטים ממשיים שייזכרו לדורי דורות, שיזכו את גולן בתואר "זמר השנה" ואו "שיר השנה" ואו יותירו חותם כלשהוא בסצנת המוסיקה הישראלית ככלל והים תיכונית בפרט.