יובל דיין בגרסה הבוגרת שכדאי להכיר
הפרודג'י של "דה וויס" משחררת אלבום שני אישי בוגר ומלא נשמה שהשאיר את מבקר המוזיקה שלנו חסר מילים • ביקורת אלבום
בדרך כלל כשאני ניגש להאזין לאלבום חדש שיוצא, אני ניגש אליו בגישה סקפטית, דקדקנית, קפדנית ובאופן טבעי בבואי לכתוב ביקורת, מחפש את קודם את ה"חסרונות" ורק אחרי כן את היתרונות. הפעם, בניגוד לרוב הפעמים, יובל דיין הותירה אותי חסר מילים.
השבוע הוציאה היוצרת והזמרת המתולתלת בת ה-21 את אלבומה החדש - "ליבי ער", הכולל תשעה שירים חדשים שכל אחד מהם מציג פלח שונה במוסיקה הישראלית כשעל כל אלה חותמה המיוחד של דיין, שכבר מאלבומה הראשון הפך לסימן היכר. בשנתיים שחלפו מצאת האלבום הראשון, דיין חרשה את הארץ לאורכה ורוחבה בהופעות, השתפשפה, זינקה, נשברה, צברה חויוות ואת התובנות מהמסע האישי שלה היא לא חסכה מאיתנו ורקחה בתשוקה יתרה למה שנקרא אלבומה השני. בדרך כלל, המונח "אלבום שני" מרתיע ומפחיד אמנים, אך דיין לא צריכה לחשוש ולו לשניה, כי אם יש אלמנט שמחפה על הדאגות והחששות מ"איך הקהל יקבל את האלבום?", "איך השירים יצליחו?", "האם אעבור פלייליסט גלגל"צ?", זה דבר אחד: כשרון. ולדיין יש הרבה ממנו ולנו ניתנה הזכות ליהנות ממנו באלבום זה ובאלו שיבואו אחריו.
לעוד כתבות שאולי יעניינו אתכם:
שי חי והקרקס הנודד עוזבים את העיר
"האחיות המוצלחות שלי": לא עוד סדרת בנות
בימים גועשים בהם יושב על פרק היום הדיון בין מיינסטרים למוסיקה מזרחית, בין שד עדתי לקולקטיב ארצישראלי ומלחמות תרבות עצמיות בינינו לבין עצמנו, דיין משיבה בנשק שהיא הכי טובה בו: המוסיקה. היא רומנטית וקצת אינדית ב"ליבי ער" (שיר הנושא), "שב מולי" ו"תנגן", מעט מלנכולית ב"לילותיי" ו"בשעה טובה", רוקיסטית ובלוזיסטית כמו "בדיוק כמו הירח" ו"מתארחת בעולם", מזרחית אותנטית (מה שנקרא גרוב בניחוח תימני) ב"שעה חלפה" (שיכול בוודאות להיות דואט מוצלח בהופעות עם A WA) וכן לא שוכחת להקדיש שיר הלל מרגש ומצמרר ל"אמא" החותם את האלבום.
אם נניח לרגע בצד את קולה המיוחד והמלטף של דיין, את ההילה האופפת אותה בהופעות (יצא לי לראותה לא פעם על הבמה וקשה לתאר במילים את הנוכחות הבימתית שלה כפרפורמרית), דיין מציגה טקסטים בוגרים, מאד אישיים, רגישים, שבריריים ולא מתביישת לחשוף את הגיגיה הפנימיים לקהל המאזינים ומוכיחה כי מעבר להיות מבצעת מעולה ומלחינה כשרונית, היא לא פחות מכך משוררת, לעיתים אף יותר מפזמונאית, וזו נקודת זכות שמעטים מהיוצרים בימינו זוכים בה.
האלבום מציג את כל הצדדים השונים של יובל ובעיקר מציג את ההתמודדות היומיומית עם תלאות ההווה, תוך כמיהה וערגה לעבר וחזרה בסופו של דבר לשורשים ולמקום הפרטי והטהור ביותר מכל: המשפחה ובית אמא, שתמיד אפשר למצוא בם עוגן ומזור להכל, מה שמוסיף גודש רגש ונשמה לאלבום.
לסיכום, האלבום "ליבי ער" מתאים לכל אחד ואחת; גם למעריצי יובל דיין וגם לכאלה שעדיין לא, המדבר על כל אחד ואחת מאיתנו בסיטואציות כאלה ואחרות וכולל השקעה, כנות, כשרון (אמרתי כבר?) ואהבה.