גילה מה נשים רוצות? פאר טסי מוציא אלבום חדש

עם שירים סתמיים וממוחזרים לצד בלדות מעולות ונוגעות, פאר טסי משחרר אלבום שלישי, "מה נשים רוצות", אז האם הוא עדיין על דרך השלום? • ביקורת אלבום

פאר טסי
פאר טסי | צילום: קוקו
פאר טסי.jpg
פאר טסי.jpg | צילום: יחסי ציבור

פאר טסי, זוכה פרס אקו"ם לשנת 2016 ומי שהמציא מחדש את המונח "מטאור" עם עלייתו על דרך המלך עם "דרך השלום, התחדש השבוע באלבום חדש ושלישי במספר בשם- "מה נשים רוצות?". אחרי האלבום המצליח "כוחה של אהבה", טסי מנסה הפעם לגלות "מה נשים רוצות", משימה כמעט בלתי אפשרית, ממש כמו נסיונותיו להמציא עצמו מחדש עם להיט קצבי ומהפכני דוגמת "דרך השלום", על אף שאין לו צורך בכך.

 

האלבום מתחיל עם סיפתח מעולה: הבלדה המלנכולית "גשם" שכתבו גל שריג ואריק זנטי, בלדה קליטה ומרגשת שממחישה כי טסי הוא זמר בלדות משכמו ומעלה ויודע להגיש שיר היטב. לאחר בלדה סוחטת דמעות, טסי עובר לשיר הנושא - "מה נשים רוצות", שיר בסגנון רגאיי ים תיכוני הנשמע כמו נסיון לא כל כך מוצלח ל"My Name Is" (לפחות בבתים) להיטו של מאור אדרי - גימיק שלעסו אותו יותר מדי בזמן האחרון.

 

עוד שירים שבקלות היה אפשר לוותר עליהם באלבום הם "תוציא תוציא" ו"היי מאמא" (שזכה לצפיות רבות רק בשל יחסי הציבור הרבים וניצול המומנטום של "דרך השלום") שיותר מביישים את הפירמה מאשר נותנים נקודות זכות לפאר כמכונת להיטים. היחיד שהפך להיט והוא עוד איכשהוא גבולי הוא "משקה יקר" שכיכב בפרסומות והפך להיט שטח במועדונים.

 

 

לעוד כתבות שאולי יעניינו אתכם:

שי חי והקרקס הנודד עוזבים את העיר

"האחיות המוצלחות שלי": לא עוד סדרת בנות

 

ואם לא די בכך, טסי מנסה מזלו כזמר שירי ילדים ב"חתול וגיטרה", שיר המושפע נחרצות מהלחנים של דני סנדרסון פוסט "כוורת וגזוז", לחן קליט ומגניב עם טקסט קצת משעמם שגורע מהשיר שיכל לזנק יותר עם קומבינציה יותר מושקעת. מה שכן שיחק לטובתו של טסי באלבום הוא הבלדות המושקעות והמרגשות כ"אם תחכי לי", "תחיה את החלום", "צאי אל העולם" ו"ג'ינסים קרועים" הקורץ לימים שעברו עם חרוזים מאולצים אך מוצלחים. שירים אלו איכותיים ומציגים את טסי כזמר רציני, בוגר ואנטי ממוסחר.

 

אגב נוסטלגיה, האלבום כולל כמה יציאות טובות בניחוח נוסטלגי המהווים נסיון מוצלח להרחיב את קהל היעד, שירים כמו ג'ננתני (בו אירח טסי את מלך השירה התימנית, ציון גולן) - הברקה מעולה, "סטאללה" ו"לעיתים אתך" עם הגיטרות המייבבות א-לה אייטיז.

 

לסיכום, אלבום די אמביוולנטי הכולל מחד גיסא, שירים סתמיים וממוחזרים יתר על המידה מתוך נסיון מאולץ למצוא להיט ומאידך גיסא, כולל בלדות מושקעות ורציניות המאדירות קולו של טסי כמבצע מצוין, חיבורים מיוחדים (כמו זה עם ציון גולן) וכמה פנינים שאולי לא יהפכו להיטי ענק אך נעימים לאוזן ומציגים את רבגוניותו של טסי.

 

האלבום עומד רק בחלק מהציפיות ולא על כולן, ציפיתי לאלבום מקורי, בוגר ושונה כקודמו, כפי שאני יודע שטסי מסוגל להוציא ולכן מעט התאכזבתי ועם זאת יש בו רגעים טובים שימשיכו להבעיר את שלהבת הצלחתו.

 

אז האם טסי עדיין על דרך השלום? זה הקהל יחליט.