בלי עתיד בלי תקווה בלי חלום: הסיפור האמיתי של גילי ארגוב
עם קול כובש כשל אביו, זוהר ארגוב ועתיד שהיה יכול להיות מבטיח, גילי ארגוב הלך אחרי אביו בהכל - גם בשירה אך גם בדרך ההתמכרות לסמים. עלייתו ונפילתו של גילי ארגוב - הסיפור האמיתי
גילי ארגוב (42), בנם של ברכה וזהר ארגוב, נולד ב-1 לספטמבר 1973. בגיל 14 התייתם מאביו, הזמר הדגול, זה לא מנע ממנו ללכת בדרכי אביו ולהפוך לזמר מופיע בפני עצמו, כשאת אלבום הבכורה שלו, "אבא שלי", הוציא כאמור בשנת 1989, והפך (או בשל אילן היוחסין או בשל כשרונו, או גם וגם) להצלחה מסחררת והנפיק כמה להיטים בהם "מי המציא את המילה אהבה" (הלהיט המזוהה ביותר עם גילי), "בלילות הקרים" ו"אבא שלי".
ההצלחה הייתה מסחררת והשמועות נפוצו ברחבי המדינה כי קם יורש למלך - בנו! שנתיים לאחר מכן הוציא את אלבומו השני ("נשיקה ראשונה") שזכה אף הוא להצלחה ועימו החלה גם ה"הצלחה" הנלווית לתהילה (ההתמכרות לסם וההליכה בעקבות האב). למרות זאת, ההצלחה המסחרית נמשכה עד אמצע שנות ה-90 עם האלבום השלישי ("עגלה זוהרת", אלבום קאברים לשירי אביו) והרביעי ("מתגעגע לאבא") כשבין האלבום השלישי לרביעי יש פסק זמן של 7 שנים רעות בהן ארגוב בילה במכוני גמילה, התמכר לסם ושב למכון הגמילה, ותהילתו כזמר עשתה הסבה שלילית להתמכרותו לסמים קשים.
ב-2003 נדמה היה כי ארגוב שב לעצמו, הוא הוציא אלבום חדש - "לא נולדתי מלך", נישא והפך לאב (2005). בשנים שלאחר מכן, שב לדפוס החוזר של שימוש-גמילה- שימוש והוסיף להוציא סינגלים די כושלים (שרק קהל מעריציו הנאמן מכיר).
ארגוב חזר לכותרות בשנת 2014 עם השתתפותו בתחרות הטלויזיונית - The Voice וסופח לנבחרתו של אביב גפן, אך לא הגיע לחזרות הגנרליות והודח מהתכנית, כשהוא שב שוב לסמים ובראיונות פומביים אף מודיע על רצונו להתאבד ולגמור את חייו כמו אביו.
ארגוב ב-"the voice":
"גורלו של זמר, זה גורל עיוור, לפעמים שמח, לפעמים קודר.." כך פיזם אבי סינוואני בשיר הנושא מאלבום הבכורה שלו - "גורלו של זמר" שיצא בשנת 1989 ומבלי להתכוון צייר באופן ביוגרפי כמעט זהה את סיפור חייו הטרגי של גילי ארגוב, בנו של מלך הזמר המזרחי, זהר ארגוב, שהוציא אף הוא באותה שנה את אלבום הבכורה שלו ("אבא שלי") שהמשיך לא רק שושלת של משפחת ארגוב המסלסלת, אלא, למרבה הצער, גם את שושלת ההתמכרות לסמים, שהפכה סימן ההיכר של גילי, הרבה מעבר להיותו מבצע מצוין (בשנות "פכחותו" המוקדמות).
רבות נאמר על ארגוב ג'וניור: שהוא נפל אל הסם בעקבות אביו, שהוא אבוד, שהוא גמור, שהוא מבייש את הפירמה של המלך, שהוא השתקם ונגמל מהסם ועכשיו בדרך חזרה, שהוא נפל שוב, שהוא שוב השתקם והפעם זה סופי, שהוא אושפז שוב, שהוא שר את "אלינור" במכולת תמורת כסף, שהוא מקבץ נדבות בתחנה המרכזית תמורת עוד מנה ארורה של סם, שהוא מוכר תכשיטיו תמורת כסף לסוחרים ועוד, ואולי כל זה נכון ואולי אי אפשר להציל אדם שלא רוצה להציל את עצמו, שויתר על עצמו, על חייו, שיודע שסופו קרוב ולא יעזור שום דבר שיציל אותו מכך.
בשבוע האחרון רצים פוסטים בפייסבוק וכתבות הקוראים להציל אותו ממוות, שהוא גוסס וימיו ספורים, כשלמעשה מתעלמים מהעובדה שהוא כבר שנים רבות באותו מצב שברירי, אותו מצב בלתי אפשרי וכאוב שאין לו את הטעם לחיות, הוא מנסה לשיר בכוח ולהקליט שירים חדשים אך אין לו קול והוא רק נשמע יותר פתטי (הסם אחראי לכך, לא כשרונו של גילי, שאיני מטיל בו ספק) ומושא ללעג.
ספק אם עוד מרכז גמילה יצליח לעזור לשקם את גילי, שמבחינתו גורלו נחקק מראש ושום גמילה לא תציל אותו מלסיים חייו כמו אביו המנוח, ועם זאת נשבר הלב: קשה לראות אדם שהיה לו את הכל, כל הכלים וכל היכולות להפוך לסיפור הצלחה, לדוגמא ומופת לאידיליה שכן יש חיים אחרים, שלא צריך ללכת בעקבות ההורים, לא צריך להיכנע לביש מזל ושאפשר לבחור בדרך אחרת. אבל הלב נקרע ומצטמרר לראותו הולך לנו מול העיניים, לראותו מתמוטט ואבוד תקווה, עד כי בעצמו הבין שמושיע - לא ימצא כבר.
יוטיוב
נכון, אין אדם שלא אחראי למעשיו, אבל גילי לא האשם היחידי: איפה היו החברים לפקח עליו כשרק התחיל להתמכר לסם? איפה הייתה המשפחה? איפה הייתה המשטרה? איפה היינו אנחנו שראינו אדם יפה ומוכשר שידענו שהוא מכור ולא עשינו דבר כדי למנוע זאת בכל הכוח? אז ראינו עוד ראיון טלויזיוני בו הוא מצהיר שהוא "נקי", ועוד הופעה אחת ברדיו של "גילי החדש", כשבעצם כולם ידעו כבר אז שזה זמני, שזה רק עניין של שבועות או חודשים עד שהסיפור יחזור על עצמו.
מתישהוא הסיפור יפסיק לחזור על עצמו, ואז, כצפוי, המדינה והחברה תחפש להאשים זה את זה, הרדיו יחרוש את שיריו של גילי ברדיו כמו שבחייו לא הושמע והקללה על משפחת ארגוב תמשיך לרדוף אותה ואת צאצאיה כאות קלון של רחמים למי שהחברה דפקה, כשבעצם האדם הוא האחראי למעשיו. החברה רק מאפשרת לו לעשות זאת (ולכן היא אשמה באותה מידה) וגילי יהפוך, בדומה לאביו, לאייקון של המכורים לסמים, של מכוני גמילה מסמים, כשבעצם בזמן אמת אף אחד לא דאג למנוע מלכתחילה את נפילתו הצפויה מראש.