אריס סאן: הסיפור האמיתי
האהובה שהגיע בעקבותיה לישראל, האזרחות הישראלית שסידר לו המעריץ משה דיין, הפגיעה האנושה מהמבקרים שגרמה לו לעזוב לניו יורק וההתמכרות הקשה לסמים - זה הסיפור האמיתי של אריס סאן
לאורך שנותיה, המוסיקה הים תיכונית ידעה עליות ומורדות, אוויר פסגות ותהומות שפל, ובעיקר, מלבד המוסיקה עצמה, כמובן, ידע (ועדיין יודע) הז'אנר הים תיכוני כוכבי ענק שתרמו לעיצוב פני המוסיקה הישראלית כולה. אם בימינו אלה פאר טסי או עדן בן זקן שזכו לכינוי "תופעה" בז'אנר, בשנות ה-90 היו אלה אייל גולן ושרית חדד, בשנות ה-80 היו אלה זהר ארגוב וחיים משה, בשנות ה-70 היו אלה צלילי הכרם, אהובה עוזרי וטריפונס, הכוכב היווני הבלתי מעורער של הסבנטיז.
ובשנות ה-60, המדינה כולה פיזזה ורקדה לצליליה הווירטואוזיים של הגיטרה החשמלית של אריסטידיס סאיסאנאס, או כפי שאתם מכירים אותו: "אריס סאן", מי שנחשב לאגדה בחייו ולאחד הכוכבים הגדולים ביותר שידעה המוסיקה הישראלית (והים תיכונית) בשנות ה-60 ומי שאחראי ישיר לשינוי ועיצוב פניה לעד. בין להיטיו הפופולאריים עד היום: "סיגל", "זוג או פרט" (ערב, ערב), "תל אביב", "אם אתה צעיר בלב", "באו הצלילים", "את נערה", "בום פם", "דאם דאם", "אספרה", "פאפלומה" ועוד.
סיגל
מלבד הקלאסיקות הנצחיות להן אחראי אריס, סיפור חייו מרתק לא פחות: הוא נולד ב-19 בינואר 1940 ביוון למשפחה אורתודוקסית. בשנת 1951, בהיותו בן 11 בלבד, זכה בתחרות כשרונות צעירים ואת שנות נעוריו בילה בהופעות בטברנות השונות של יוון כשהוא שר ומלווה עצמו על גיטרה. בשנת 1957, עם הגיעו לגיל 17, הגיע סאן לארץ בעקבות האהבה: הוא הכיר נערה ישראלית ונסע לישראל בכדי לחפשה, וכשמצא אותה גילה כי כבר התארסה לגבר אחר. סאן, שבור הלב, לא חזר ליוון כמצופה ולדבריו "התאהב בישראל ממבט ראשון" והחליט להישאר. (גרסאות אחרות סוברות כי התחמק מגיוסו לצבא ו/או הוזמן ע"י אמרגנים ישראלים להופעות בארץ).
כך או כך, אריסטידיס הגיע למדינה זרה, מבלי לדעת מילה בעברית ומבלי להכיר איש, ועם זאת הצליח להפוך לאחד הכוכבים הגדולים שידעה המדינה: הוא שינה שמו לשם קצר וקליט יותר: "אריס סאן", ובעזרת הזמר הישראלי-יווני שפעל בשנות ה-50, דוויקו פיטשון, החל להופיע במועדונים מקומיים.
סאן, שאימץ באותה תקופה את הלוק של השפמפם הקצר משקפי השמש שהפכו סמלו המסחרי, הרשים את הקהל בנגינתו הפנטסטית וקולו הערב לאוזן, החל אט אט צובר פופולאריות במועדון והקהל החל לפקוד ערב ערב את המקום, בו ניתן היה למצוא את צמרת צה"ל (כולל משה דיין, שהתחבר עם אריס וסידר לו בקלות אזרחות ישראלית), אנשי הבוהמה דאז או במילים אחרות כל "המי ומי".
בופ פם
ניו יורק
בשנות ה-60, נדמה היה כי סאן, ששימש שגריר המוסיקה היוונית בישראל, אותה תקופה, קוצר הצלחה אחר הצלחה: בשנת 1960 התחתן סאן עם פופי (יווניה נוצריה ישראלית) ,נכנס כשותף במספר מועדונים (בהם שימש "מסמר הערב"), שיחק בסרטים ישראליים ("פורטונה", "הסנדלר העליז"), כיכב בעיתונים ובמגזינים, הנפיק, בזה אחר זה, להיטים (תחילה ביוונית ולאחר מכן גם בעברית וספרדית) והפך לבן בית במדורי הרכילות "בזכות" הרומן שניהל מחוץ לנישואין עם הזמרת עליזה עזיקרי ז"ל (שהייתה נשואה באותה תקופה לשחקן ניסים עזיקרי ז"ל), שעזבה את בעלה בשבילו (לאריס ועליזה ישנה בת, סאני) . עזיקרי הקליטה אלבום משירי אריס סאן שכלל בין השאר שניים מלהיטיה האלמותיים: "נערה ממש אוצר" ו"בחיים הכל עובר".
בסוף העשור, על אף הצלחתו הסנסציונית במצעדי הפזמונים, החלה גם ה"נפילה" של סאן: בתקשורת נפוצו שמועות כי סאן "מרגל" או "סוכן חשאי", נראו תמונותיו עם נשים שונות ודווח גם על אלימות פיזית שלו כלפי עזיקרי ההרה. מסיבה זו או מסיבות אחרות (דוגמת העובדה שלא זכה בפרס "כינור דוד" על יצירותיו, מה שלטענתו פגע בו נואשות), עזב אריס את הארץ ועבר בשנת 1970 לניו יורק בכדי להתחיל חייו מחדש.
מת
סאן, שבאותה תקופה שינה שוב את ה"לוק" (שכלל הפעם פאה נוכרית) החל להופיע במועדונים הישראליים השונים בניו יורק והסביבה ובשנת 1971 פתח מועדון משל עצמו - "סירוקו". המועדון זכה להצלחה מסחררת ומיטב סלבריטאי ארצות הברית הגיעו לרקוד לצלילי הגיטרה והבוזוקי של סאן (ביניהם - פרנק סינטרה, דין מרטין, סמי דייויס ועוד). נדמה היה כי סאן עשה זאת בגדול גם בניכר.
במחצית השניה של העשור, החלו לפקוד את המועדון גם אנשי המאפיה (בהם המאפיונרים ג'וזף גאלו ומנג'פוני) שהחלו לערוך במועדון עסקאות סמים וסאן עצמו התמכר קשות לקוקאין. בשנות ה-80 סאן נעצר בחשד לסחר בסמים ונגזרו עליו שנתיים מאסר.
עם צאתו מהכלא, סאן יצא שבור ומרוסק מנטלית, וכל נסיונותיו לשקם את הקריירה שלו (כולל לפתוח מועדון חדש) עלו בתוהו ונדמה כי חסד נעוריו נשכח. בשנת 1992, לאחר שנכנס לחובות כבדים, ברח עם אמרגנו אלי דישי לבודפשט וניסה, בפעם השלישית, להתחיל חייו מחדש. הוא החל להופיע במועדון מקומי שם והחל לשקם שוב חייו, אך ערב אחד הוכה קשות ע"י בריונים וימים ספורים לאחר מכן, נפטר מדום לב ב-25 ביולי 1992. גופתו נשרפה ושרידיו נקברו בניו יורק, צמוד לקברו של אמן הג'אז לואי ארמסטרונג.
כחוקר מוסיקה ישראלית ומתעד נגניה, שמעתי סיפורים רבים אודות אריס סאן מאנשים שעבדו עימו, חלקם טענו שהיה איש עסקים חלקלק ומפוקפק, טיפוס אלים, שחצן ובוגדני, חלקם טענו כי היה אדם בעל לב זהב, איש ישר, צנוע, חבר אמת שידע להעריך ולתת צ'אנס לאמנים בראשית דרכם, ידע להצחיק ולשמח; אולם על דבר אחד כולם הסכימו פה אחד: סאן היה מוסיקאי פרפקציוניסט, וירטואוז נוטף כשרון שידע לקרוא את המפה המוסיקלית, פרפורמר מדרגה ראשונה וזמר נהדר ואיכותי.
סאן השפיע על דורות של מוסיקאים, הוא היה הראשון בארץ שמיזג את הצלילים היווניים האתניים והאותנטים במוסיקת הרוקנרול והפופ העולמית, היה בעל תעוזה מוסיקלית (העז להכניס ל"בום פם" קטע מ"אינתה עומרי", מה שלא היה מקובל עד אז) וידע להיות האדם הנכון במקום הנכון ובזמן הנכון. הוא עיצב פסקול של מדינה שלמה והשמיע במוסיקה שלו קול של פלח מהעם שלא זכה כל כך להכרה עד אותן שנים ועל כך ייזכר לנצח בהיסטוריה המוזיקלית הישראלית.