ליאור נרקיס מאכזב - "חפלה, שום דבר מעבר"
מירי מסיקה וארקדי דוכין לא משכנעים, מאור אדרי בשיר פרידה מפתיע וגם: תופעת הרשת, נועם אקרמן, מבקשת את עזרתכם • סיכום שבוע במוזיקה
השבוע, בצל תום שנת 2015 ותחילת שנת 2016 די התאכזבתי ממנת הסינגלים שהוגשה לנו כפיאנלה לסיום השנה.
הראשון שאכזב היה ליאור נרקיס, שבזה אחר זה הוציא בחצי שנה האחרונה (מאז "ריחות של אלכוהול" שללא ספק להיט השנה האישי שלו) שירים שלא מתאימים לו (ולא, מיליון צפיות ביוטיוב זה לא מדד כ"כ אובייקטיבי ללהיט שטח כשמדובר בזמרים מהמעמד שלו), ממוחזרים וממוסחרים יתר על המידה. כשקראתי את כותרת הסינגל החדש - "6000 מייל" עוד איכשהוא היו לי ציפיות למשהו מחדש, מרענן ולא שגרתי, אבל איך אלביס אמר? "רק טיפשים נחפזים", והייתי טיפש לחשוב כך: השיר, העומד בסטנדרטים שליאור מרגיל את קהלו בזמן האחרון, הוא קצבי, חפלתי ושום דבר אחר מעבר, נשמע כאילו מישהו מנסה בכוח לכפות על חובבי הז'אנר לאהוב שיר שמסתכם בבילויים, אהבה, אלכוהול ומטאפורות על להתאהב בבחורה שלומדת ב- NY CITY (שהשד יודע מה הקשר בין זה לתוכן השיר). במילה אחת: מאכזב.
פרץ
השני בתור הוא קובי פרץ, שהשנה דעתי חצויה על בחירותיו המוסיקליות: מחד גיסא, הוציא שירים די איכותיים, יפים ורומנטיים ("נולד מחדש", "כשפגשתי אותך", "סופה מזרחית") שאולי לא הפכו להיטי ענק אבל בהחלט שמרו על מעמדו כרומנטיקן שרמנטי נוטף סקס אפיל, כשהצד החזק ביותר שלו השנה היה בהופעות המוצלחות. מאידך גיסא, השיר החדש של פרץ - "נוסעים דרומה" די ניפץ את קו האיכות שדגל בו השנה ונשמע כנסיון ממוחזר לייצר בכוח מיותר להיט: מלבד טקסט המזכיר מעט את "ריחות של אלכוהול" של ליאור נרקיס (פרץ שר "קריוקי מתחילים וכמה חבר'ה מזייפים" ונרקיס שר "כמה חבר'ה מזייפים את השיר שאת אוהבת"), שלא לדבר על שתוכן השיר - חבר'ה היורדים דרומה למסיבת אלכוהול ואהבה, דומה דמיון בעייתי ל-"היי מאמא" של פאר טסי.
השיר לא נשמע משכנע, לא מלהיב, כולל חרוזים משורבבים במאמצים מיותרים ("תגביר ת'קצב כל העולם כבר שם, וכמה חבר'ה שחזרו מאמסטרדם") ולא מעביר את המסר אליו התכוון "המשורר", ככה לא עושים להיט. חבל.
האכזבה השלישית והצורמת השבוע הייתה הדואט (רב הציפיות, יש לומר) בין מירי מסיקה, מהקולות הבולטים שבורכה בהן ארצנו בשנים האחרונות, ליוצר הגאון (לפעמים יותר מדי) ארקדי דוכין: "בודדה" הוא שם הסינגל החדש של השניים שכתב והלחין דוכין מאלבומו העתידי - "לאהוב או למות": בלוז מלודי מלנכולי עצוב הדן בסוף הרומן של מירי מסיקה (המייצגת את האישה הנפגעת), בעיזבון, פרידה ובגורלן של הנשים הבודדות שאיבדו טעם לחיים.
האמת? השניים לא הצליחו לשכנע אותי שהם מאמינים למה שהם שרים, לא משכנעים שהם יודעים מהו העצב הזה ולא "נכנסו לתפקיד" כמו שצריך, שיר דכאון שלא מצליח כל כך לדכא אלא לשעמם, לעייף ולהתיש את המאזין ללא דרמה או מתח וללא עניין כלשהוא. מירי מסיקה מתאוננת על כך שהיא בודדה, אבל האם היא מצליחה לעורר רחמיו של המאזין? לא באופן מיוחד. לסיכום - מיותר.
אדרי
אחד הבודדים שלא אכזבו השבוע והביאו עימם משהו מקורי, חדש ולא ניסו למרוח את עיסת הלהיטים הטחונה כבר לשווא הוא מאור אדרי, שכתב והלחין בלדת פרידה מרגשת - "מאחל לך". ולא, זה לא עוד שיר דכאון בנאלי: אדרי לא מתלונן ולא מתבכיין ולא מצר על הפרידה: הוא משלים איתה, הוא מאחל לאהובתו לשעבר את הטוב והאושר בדרכה החדשה, הוא לא מתלונן ולא מקטר אלא "כמו גבר" מקבל את הכאב.
השיר, המשלב רוק עם סלסול ים תיכוני מביא ניחוח חדש ושונה מהמצופה בז'אנר הים תיכוני. אדרי לא מאכזב אלא עומד בציפיות ולא מנסה לחזור על עצמו. השיר "מאחל לך" הוא סינגל חמישי מתוך אלבומו הרביעי והעתידי של אדרי. מעורר השראה.