מה סוד קסם של נתן גושן?

נתן גושן- אליל. כך החלטתי לפתוח את ביקורת הופעתו ביום חמישי האחרון באמפי וואהל בתל אביב, כיריית פתיחה חגיגית לרגל השקת אלבומו החדש והשלישי במספר - "דברי איתי יותר".

 

מזג האוויר היה חם ובדרך אל האמפי שמעתי ללא הרף התלחשויות של נערים ונערות מעלים רשמים מהופעות קודמות של גושן בהן נכחו, ואני? נזדמן בידיי רק פעמיים לראותו מתארח לשיר אחד בהופעות ובהן, מודה ומתוודה, לא התרשמתי יתר על המידה ובהמשך דבריי אודה על חטא זה.

 

 

לעוד כתבות שאולי יעניינו אתכם:

הלם: איילת זורר פורשת ממשחק

כך הקאסט של "מעודדות צמודות" נראה היום

 

השעה 20:30, המושבים תחת כיפת השמיים החלו עולים על גדותיהם ורוב הקהל, 80% לפחות, הן נערות בגיל ה"טיפש עשרה", ו-20% הנוספים מתחלקים שווה בשווה בין זוגות צעירים מאוהבים, סבים וסבתות ועלמות חן בשנות ה-20 לחייהן.

 

מועד ההופעה הגיע והקהל, עדיין מתון, צועק וקורא בשמו של גושן כביציע כדורגל. עד שמבעד לעשן עולה סולו גיטרה מעט מסתורי ואפל, כשמיד אחריו גושן עולה לבמה, לבוש בצורה אלגנטית בכובע הנצחי שלו ושוב כב"איזור הדמדומים" חוזר למאחורי הקלעים ושוב חוזר לבמה (ספק מתוכנן ספק שכח משהו). בסופו של דבר המופע מתחיל עם "מקום", שהוא גם השיר הפותח את אלבומו החדש.

 

בעוד את גושן ונגניו מאיר זרקור אדום, אלוהי הסלפי והאייפון מכוון עליהם ככיתת יורים, עת גושן נוטל את הגיטרה שלו ומבצע את "שכל העולם יחכה" בביצוע בלוזי ומרשים למדי ואחריו "למרות הכל" הסנטימנטלי. רק לפני השיר הרביעי, גושן פותח דבריו לקהל הצועק: "ערב טוב אמפי וואהל" ומגיש בחן והומור דברים לנוער: "אני מה זה שמח שאתם פה חבר'ה, זה אלבום חדש, התרגשות חדשה וזיעה חדשה, ודווקא עכשיו שהכל חדש, אני רוצה לעשות לכם משהו מהשיר שהתחיל את כל הדבר הזה, השיר שלמעשה שינה לי את החיים, "כל מה שיש לי", ושר בדואט מרגש להפליא עם הקהל את אחד משירי האהבה הגדולים שלו ובכלל. אחריו באו "דקה משגעון", "גבולות הגיון" והסינגל החדש מהאלבום - Thinking About It".

 

בשלב הזה גושן עובר לאווירה יותר אינטימית ומתיישב על כסא ברים ואומר: "עכשיו ירדנו קצת לאקוסטיקה, אף פעם לא חשבתי שאזיע ככה בשיר הראשון כבר. לגבי השיר הבא הייתה לנו למעשה התלבטות אם להכניס אותו לאלבום הראשון או לוותר ובסוף החלטנו להשאיר וזו אחת ההחלטות הטובות שעשינו", ואז הוא מבצע את "נושבת באוויר" מרטיט הלבבות.

 

אחד הרגעים המרגשים והמעציבים כאחד במופע, היה כשנתן סיפר על אביו ז"ל שלא זכה לראות את הצלחתו והקדיש לו את השיר שכתב לזכרו: "יודע". גושן לא קיפח אמו ומיד אחרי כן ביצע את "ילדי שלי" בהקדשה מיוחדת עבורה.

 

בשלב מסויים גושן נחשף ומתוודה בפני הקהל על התרגשותו ביתר שאת על ההופעה ועל העובדה שהגיע לאלבום שלישי ומכביר מילים: "אני אדם הכי היפראקטיבי שיש עם הפרעות קשב הכי גדולות ואתם פשוט מרגשים אותי". מיד אחרי כן ביצע את "סערה", לא לפני שהקדיש אותו למשברים ורגעי השפל שכל אדם נושא בחובו בממערכת היחסים שלו עם הוריו או עם בן ובת הזוג.

 

לאחר שביצע את "מה אני בלעדייך" ו"איפה את", המופע החל לקבל תפנית כשכל הקהל, נערים ובוגרים (שחזרו להיות נערים לרגע קט) כאחד, החל עומד על הרגליים, משתולל וצורח יחד עם גושן את מילות השיר "עוד", אחריו גושן מודה לנגניו ומפרגן להם במלוא לבב, מודה לקהל ונכנס אל מאחורי הקלעים.

 

20 שניות לאחר מכן הוא ונגניו חוזרים, ובשלב זה כל הנערות נוהרות אל קדמת הבמה, מושיטות ידיים לאליל שלהן שבחדווה ובמתיקות יתר משליך מגבת נוטפת זיעתו אל אחת המעריצות, שיוצרת התקהלות סביבה. כהדרן ביצע גושן את "עדיין ריק" שכתב והלחין עבור חברו לירן דנינו ולפיאנלה מתוקה חתם את המופע עם "דברי איתי יותר", שיר הנושא מאלבומו הנוכחי.

 

לאחר שזכה לאינספור תשואות ושבחים מוצדקים מהקהל, בצאתי חזרה אל דרכי, נתקלתי בתמונה חקוקה במוחי המתארת ביתר דיוק את סיכום המופע: גושן ניגש בצניעות יתרה אל מעריציו ומצטלם עימם בסבלנות ובאהבה.

 

לסיכום, המופע, מלבד שהיה בו הכל: החל מהתאורה, הסאונד, האקוסטיקה, התזמון והפרפורמנס, הפתיע אותי מאוד לטובה- גושן לא לשווא נחשב לשם דבר במוסיקה הישראלית, הוא מעבר לכך: זמר שהפך אליל ועם זאת לא איבד את מידותיו הטובות, נותן יחס חם למעריציו כשם שמצפה ליחס כזה, יודע לסחוף, למשוך ולשמש פצצת כריזמה מתקתקת בהופעותיו ואגלה לכם סוד קטן? הוא הרוויח אתמול עוד מעריץ- אותי.