אתניקס ואייל גולן - האיחוד: לא מה שהיה פעם וגם: למה אייל גולן בא רק ל-8 דקות? לכל הפרטים
להקת אתניקס, אחת הלהקות המשפיעות, המוצלחות והשורדות בכל הזמנים, חגגה ביום חמישי האחרון (13.8) 30 שנות קריירה במופע חגיגי בהיכל התרבות תל אביב, כשאת המופע מקדמת תעמולת יחסי ציבור ראוותנית סביב הופעת האורח המיוחדת של הזמר אייל גולן, בן טיפוחם מתחילת הקריירה שלו, שיחד הם שינו את פני המוסיקה המזרחית בפרט והישראלית ככלל. התארחותו של גולן הגדילה, כמובן, את היקף הציפיות מהמופע.
ראשית יש לציין שההפקה הייתה מקצועית, רצינית ומדוקדקת לפרטי פרטים, החל מהליין-אפ שנשלח במסודר ומראש לכל איש תקשורת, דרך תפאורה מושקעת ואפקטים מושקעים ומרהיבים במיוחד הראויים לציון לשבח, ועד לתזמון המופע שהחל בדיוק בזמן, מבלי לעייף את הקהל יתר על המידה בציפייה לתחילתו. הקהל, אגב, היה מעורבב בשלל גילאים, מילדים ונערים ועד לבחורים צעירים, מבוגרים יותר ומבוגרים פחות.
לפתע עשן החל מתפזר באולם, האורות כבו והקהל החל לצעוק ולשרוק, בעוד האפקטים המיוחדים החלו לבלוט בצורת זיקוקין דינור באווירת חלל מסתורית ומעניינת, ולתשואות הכפיים זאב נחמה עולה לבמה ומבצע את "שיר ישן", ומאותו שלב המופע שינה ארשת פניו למעין קונצרט רוק א-לה אמריקה הרועשת. רועשת יותר מדי, עד כי בחלק מהמופע האקוסטיקה הלא נעימה די צרמה באוזניים ופגעה בהנאה מהאזנה לשירים.
נחמה, וזה ייאמר לזכותו, מתנועע ומשתובב על הבמה כמו נער בן 20, רוקד ומפזז ומצליח לא להיראות פתטי אלא ענייני, סוחף את הקהל ושומר על קשר עין מעולה עם הצופים. "30 שנה אתם איתנו", צועק נחמה, "אנחנו הולכים לעשות לכם מסיבה גדולים ולהעזכיר לכם הרבה דברים, אתם לא יודעים מה מצפה לכם כאן", וממשיך לשיר ברצף את להיטי הלהקה: "כתם הפרי", "במכונית" בעיבוד בלוזי מצוין, "אישה נאמנה" (שנחמה כתב לישי לוי) ועוד.
אתניקס מחממת מנועים לקראת "שיא הערב" עם "החיים כל כך יפים" ו"דינרוס" (בשלב זה, הקהל כבר על הרגליים) ואז הגיע הרגע שכולם חיכו לו: נחמה מזמין את אייל גולן לעלות לבמה. באולם החשוך נראו אלפי אייפונים (מודה, כולל שלי) מושטים לאוויר מאירים את ההיכל כאור גחליליות וכשהגולן נכנס - הקהל יצא מגדרו.
גולן ואתניקס ביצעו חמישה להיטיהם המשותפים: "צאי אל החלון", "בלעדייך", "יפה שלי", "לב של גבר" ו"בחוף של פורטוגל". על אף הציפיות הגבוהות (מאוד) והפרפרים שבלב, אפשר לומר שהאיחוד ההיסטורי מעט התפספס: האקוסטיקה מחרישת האוזניים הקשיתה מאוד לשמוע את ההרמוניה בין גולן לנחמה, תרמו לכך צווחות הקהל (המוצדקות), הקסם שהיה בשנות ה-90 היה מעט לוקה בחסר ולא הצליח לחזור על עצמו, הניצוץ והתשוקה בעיני השניים נראו מלאי שובע ונטולי הצורך "להוכיח את עצמם" ולא באמת הצליחו להפיל את הקהל מהכסא.
גולן ואתניקס היו מצוינים, אולם נדמה היה כי כל אחד היה בפני עצמו ולא כמו פעם כמקשה אחת, כנשמה אחת, כיצירה אחת. גם קטעי הקישור היו לא ברורים כל כך, כשאייל בא לספר על תחילת הקריירה שלו עם אתניקס, נחמה קטע אותו ולהיפך וקצת היה קשה להבין לאן הם חותרים. מה שכן היה ברור ויפה בדברי הביניים, היה שגולן סיפר על כיצד נולד השיר "בחוף של פורטוגל" וכי השניים התייחסו לחרושת השמועות על שהם היו ב"סכסוך" כהבל הבלים.
לאחר שגולן ירד מהבמה אחרי לא יותר מ-8 דקות על הבמה, היושבים לידי (ובכלל) החלו לאט לאט לכתת רגליים הביתה, כמו הגיעו אך ורק בשביל גולן, מה שהיה די צורם ולא מכבד את הלהקה, שבלעדיה הערב לא היה נערך כלל וכלל.
הלהקה הוסיפה, מעוטרת אפקטים, לבצע בזה אחר זה את להיטיה הגדולים והנהדרים: "ציפור מדבר", "קטורנה מסאללה", "BMW שחורה", "קו של אהבה", "תותים", "מתי לחזור", "ג'סיקה" ועל אף ליין אפ ארוך יותר, קוצצו לפחות ארבעה שירים מהמופע המתוכנן.
על אף הציפיות להדרן שיכל להוסיף יותר צבע ופיניש מושלם למופע, הוא לא היה בנמצא והמופע הסתיים ב"לילה טוב" יבש של נחמה ונחשול דועך של מחיאות כפיים. לסיכום: אתניקס להקה מעולה, יודעת להחזיק מופע ולסחוף את הקהל. בחירת השירים הייתה דקדקנית ומצוינת, יש לציין לשבח את אשת יחסי הציבור רונית ארבל עבדה על כל פרט ופרט ודאגה שהכל יתקתק כמו שצריך, האפקטים היו מלהיבים, מושקעים ומעוררי השראה והלהקה מלאת אנרגיות כלהקה בראשית דרגה ולא כלהקה החוגגת 30 שנות קיום.
אולם, מסע יחסי הציבור סביב האיחוד עם אייל גולן כקטליזאטור עיקרי למופע קצת פגם, לדעתי, בהתלהבות הקהל שציפה (כך שמעתי מהיושבים באיזורי) ליותר אייל גולן ואתניקס ופחות אתניקס לבד, מה גם שההופעה המשותפת של השניים, מלבד המעמד הבאמת מרגש והיסטורי, לא הייתה כלל וכלל מסמר הערב, לפחות לא יותר מהופעת הלהקה "לבדה", ולזו לא תרמה גם האקוסטיקה שלקתה בחסר. מופע נחמד מאוד, לא יותר.