חיבור משמיים: שלומי שבת ויהודה פוליקר בקיסריה

אבא של מסי

שלומי שבת ויהודה פוליקר, שני זמרי ענק, עלו על במה אחת באמפי קיסריה לשני מופעים משותפים. הפעם האחרונה שבה שיתפו השניים פעולה, היתה לפני כשנה כשפוליקר התארח בשירו של שבת 'רפסודה', וסיפק את קולות הרקע והנגינה. למזלי הרב, אני זוכה להיות נוכחת במאורע המוזיקלי המשמח הזה, ונזכרת עד כמה שהשניים האלה, הם חלק מנוף ילדותי האהוב עליי כל כך.

את השיר 'פרח' האלמותי והמרגש, שרו זמרות הליווי מירב סימן טוב ואירית שלום. את השיר 'תנו לגדול', שרו מנור שבת ויעל ארז. בשיר 'מתוקה', נתן מתופף הדרבוקה קטע מעולה, והשיר 'בגלל הרוח', קיבל עיבוד חדש וטוב, בשילוב של כלי נשיפה. אי אפשר היה לפספס את העובדה, שכולם באמת נהנים על הבמה. זאת בעיניי גדולתם של שבת ופוליקר- הצניעות שלהם. הם לא רואים את עצמם כמרכז העולם, רק בשל היותם אומנים כל כך גדולים. הם רוחשים כבוד לזולת, במקרה הזה הזולת הם חברי ההרכב והקהל כאחד.

ההופעה היתה ארוכה, אבל לא מייגעת. שבת ופוליקר לא פסחו על אף שיר ובסך הכל, ביצעו 42 שירים עם המיטב של כל אחד מהם. 'הצל', 'משמרת לילה', 'עיניים', 'פנים', 'יום שישי', 'בגלל הרוח', 'לכל אחד', הם רק חלק מרשימה הכה מכובדת שבה הם כיבדו את הקהל. כשפוליקר ניגן בבוזוקי, הבנתי מה זה לצפות בפעולתו של אומן.

כששבת ופוליקר מתחילים לשיר את השיר 'אבא', וברקע מתחלפות תמונות של האבות המנוחים שלהם, הצרידות בקול של פוליקר, מעידה על ההתרגשות הרבה שאוחזת בו. אם בימים כתיקונם השיר אבא מפעיל לי את הברזים בעיניים, הרי שבערב הזה שברתי את שיא הדמעות.

כשהם מתחילים לשיר את 'רפסודה', אומר שבת, "בזכות השיר הזה אנחנו יחד". ובאמת נראה כאילו השילוב הזה, הוא מסוג הדברים שאחרי שהם נעשים, אתה חושב לעצמך- "איך לא חשבו על זה קודם? הם הרי כל כך מתאימים".

שלומי שבת ויהודה פוליקר - רפסודה

החלק האהוב עליי, היה גם זה שהוכיח לי מדוע אני אוהבת את השניים האלה וזה שלב ההדרן, או במקרה הזה- האין הדרן. כולם יודעים שאני שונאת הדרנים מושבעת. המשחק הזה שהאומן יורד מהבמה, הקהל מוחא כפיים וקורא לו לחזור, ואז הוא חוזר ונותן שיר, פשוט מייגע ומאולץ בעיניי.

לאור הביקוש הרב נוספו עוד שתי הופעות משותפות בקיסריה:
15.8.15
29.8.15