הזוהר לארגוב: ערב המחווה שהתחיל בכפיים ונגמר בקדיש

זה לא סוד שזהר ארגוב היה זמר של כולם וכולם היו בשבילו קהל: ספרדים, אשכנזים, מזרח, מערב ואכן כל רבדי החברה והעדות הציפו את האמפי פארק אמש כמו נשאו בלבם את מורשתו המוסיקאלית של מי שכונה מלך המוסיקה המזרחית.

 

הערב, שהיה אמור להתחיל ב21:30, התאחר והחל בשעה 22:05. כשהאורות כבו והערב סוף סוף החל, המנחה פתח בהקדמה קצרה: "לא רחוק מכאן, לפני 60 שנה ושבועיים, נולד הילד עם קול הזהב זהר ארגוב. זהר ארגוב פורץ הדרך שפילס את דרכה של המוסיקה הישראלית הים תיכונית אל לב לבה של התרבות הישראלית והשאיר בכולנו חותם עמוק, שירים שהם נכסי צאן ברזל, אותם נשמע במהלך הערב, אנחנו פה בשביל להצדיע למלך".

 

ראשונה עלתה הזמרת דקלה שביצעה ביתר שאת את "נזכר אני במבטך" טבול בקולה הייחודי, הבא בתור היה ארקדי דוכין שביצע בכיוון שונה (הווה אומר - יותר "דוכיני") את "אבא במרומים". אחד הביצועים המאכזבים של הערב הייתה גרסתו של נדב גדג' (גולדן בוי) ל"בדד" האלמותי. מלבד העיבוד הבאמת מושקע ורוקיסטי לשיר, גדג' לא הצליח להביא את עצמו לשיר, לא חידש מהמקור ועל אף יכולותיו הווקאליות יוצאות הדופן, לא הצליח לרגש או לגעת והגיש ביצוע די מונוטוני ומשעמם.

 

סרנגה

מי שהרשים ודי חידש היה קובי אפללו שנתן שואו ב"אל נבקש" (יש דברים נסתרים) שהכניס פלפל לגרסה והצליח לסחוף ולגעת. השיר שביצע אחרי כן, "סוד המזלות" בליווי יהודה קיסר, היה פחות טוב ולא הצליח כל כך להתרומם או לסחוף. מילותיו של אפללו ריגשו: "זוהר ארגוב היה חלוץ והרבה בזכותו זמרים כמוני ורבים אחרים עומדים על הבמה היום."

 

אפללו מפנה מקומו לשלומי סרנגה, שלפני כמה שנים ביצע "דואט" (טכנולוגיה, אתם יודעים) עם זהר ארגוב לשיר "עוד יום יבוא". סרנגה ביצע את השיר בביצוע חצי יווני וחצי עברי כשהוא חמוש ביהודה קיסר והשניים הצליחו להעמיד את הקהל על הרגליים וזה למעשה השלב הראשון בו הערב קיבל תנופה.

 

עם סיום השיר, סרנגה גם הוא נזכר בילדותו והיכרותו עם זוהר: "אני זוכר שכשהייתי בן 7, זוהר ארגוב בא לביתי ולקח מאחותי, סוזי, שהייתה אז בת 14 את המילים לשיר "עינייך החומות". סוזי נמצאת כאן בקהל ואני מקדיש לה את השיר הזה". ואכן, סרנגה גונב את ההצגה עם ביצוע מרשים ועוצמתי שנותן תקווה שהערב רק התחיל.

 

ביצועים מצוינים נוספים היו של לירז צ'רכי ל-"מה לך ילדה", לירון עמרם (יוצר ובנו של גדול הזמרים התימניים - אהרון עמרם, שישב לידי וכתב לארגוב את הלהיט "אהבת רעיה רצוני") בביצוע מעניין ל"יד ענוגה" ו"פעם פעם", קרולינה בגרסת הלהיט שלה ל"צל עץ תמר ואור ירח" ו"אלינור", אברהם טל ל"רק אותך אוהב הלילה" ו"ים של דמעות".

 

עידן עמדי שהפתיע וניגן על בוזוקי בעודו מפזם את "עוד דקה את נעלמת" ומשתף את הקהל בביצוע אקפלה מיוחד לשיר זה. אם נתייחס לפלופים וביצועים מיותרים ודי משעממים אז ניתן לציין את נתן גושן שביצע באופן תפל, יבש ולא כל כך מרשים את "אין מדינה לאהבה" (שמזוהה בכלל עם צביקה פיק שביצע ראשון, ובוצע ע"י ארגוב באחת החלטורות שלו בתקופה הקשה של הידרדרותו לסמים) וכן הזמר היחסית אלמוני מהרשימה: אסי יחיאל שביצע באופן קצת מקרטע את "בעבר היו זמנים" ונשמע כמו חיקוי לשלומי סרנגה ודי אכזב בביצוע. בשלב מסויים של ההופעה, באזור בו ישבתי, חלף גילי ארגוב, בנו של זהר, שקיבל אהבה ופרגון מהקהל שביקש להצטלם עימו, אך זה התחמק בחצי ריצה מהקהל האוהד.

 

 

אחד משיאי הערב היה עלייתו של אביהו מדינה, מי שטיפח ויצר להיטים רבים לארגוב. בניגוד למצופה, מדינה לא "נאם" או נשא דברים על זהר, אלא ביצע שניים משיריו: "הפרח בגני" ו"כבר עברו השנים", בעוד הקהל פוצח בריקוד צעד תימני חובבני.

 

הערב מתחמם כשמדינה מציג את שרית חדד המבצעת את "זכריני" (נעלמת בלי מילים) הסנטימנטלי ואחריו את "בלילה" הקצבי וכצפוי, כבכל הופעה שלה, נוטלת את הדרבוקה לקטע סולו, שבעבר היה מלהיב ומרשים, אך הפך קצת לדפוס חוזר.

 

סגירת מעגל אירעה עם עלייתו של אייל גולן, "מסמר הערב" (לפי רחשי הקהל), לבמה. עבור אייל זו למעשה סוג של סגירת מעגל: בדיוק לפני 20 שנה, במופע "זוהר בדשא", אייל האלמוני עלה לבמה וביצע משירי ארגוב. חברי אתניקס (זאב נחמה ותמיר קליסקי) צפו בו ובחרו בו לפרויקט המוסיקה המזרחית, שכידוע, שינה את פסקול המדינה. 20 שנה אחרי, אייל מגיע לערב מחווה לזהר ארגוב בניהולו המוסיקלי של תמיר קליסקי, הפעם לא כאלמוני, אלא כאייקון מוסיקה ישראלית.

 

אייל מגיע מלווה בקלידן הצמוד שלו, עדי לאון, ומבצע את "מלאך ושטן" ו"כמו שיכור" בביצועים כפי שרק אייל יודע: ביצוע קולע, מלהיב, כזה שגורם לקהל לרוץ אל הבמה ולנסות לאחוז בידיו של גולן ולחציו השני של הקהל לעמוד, לפזז ולשרוק. עם תום חלקו של גולן, החלה נהירה של קהל החוצה מהמופע.

 

 

גולן מציג את פאר טסי, שביצע בהתרגשות מועטה ובמקצועיות רבה את "עד מתי אלוהיי" ולמעשה חותם את ארסנל האמנים להערב. מי שהורגש בחסרונו היה בעז שרעבי, שבכרזת ההופעה ובפרומואים היה צפוי להופיע אך לא כיבדנו בקולו.

 

לאחר מסכת תודות חוזרת ונשנית והצגת הנגנים על ידי אחד האנשים העיקריים האחראיים לערב הזה, תמיר קליסקי, עולה לבמה אחיו של זהר, אמנון ארגוב, המבצע ברגש ובנשמה את "בצל הזוהר", אך מה שמאוד חרה לי היה כי הקהל החל לקום מהכיסאות ולהתקדם ליציאה וחלקו לא כיבד את ביצועו המרגש והנוגע של ארגוב לזכר אחיו. ארגוב חתם את המופע באמירת קדיש לזכר אחיו והקהל השיב לו בתשואות ומחיאות כפיים.

 

לסיכום, מופע המחווה היה מושקע, נוהל מוסיקלית מצוין, חלק מהביצועים היו טובים יותר, חלק טובים פחות, חלק מאכזבים, היו אמנים שחשבתי כי מן הראוי שישתתפו אך לא נטלו חלק, הייתה אווירה טובה ומה שחשוב שהכבוד לזוהר ארגוב נעשה במלוא הודו ותפארתו והמופע הוא הוכחה לנצחיות שיריו ומורשתו המוסיקלית.