האיחוד של פורטיסחרוף: "כמו ללכת למסעדת שף"

הופעה של ברי סחרוף ורמי פורטיס, ביחד ולחוד, משולה מבחינתי ליציאה למסעדה יוקרתית. לא מדובר בסתם מסעדה יוקרתית, אלא בכזו בה השף עושה ככל העולה על רוחו ומחליט במקומי מה אני הולך לאכול הערב. מבחינת ציפיות, אפשר לומר שהגעתי לרעננה הערב בידיעה שאני הולך לאכול ארוחה איכותית ומשביעה המורכבת מחומרי הגלם הטובים ביותר שיש לשוק האוכל המקומי להציע. יש לי כמה מנות מועדפות, זה נכון, וסביר להניח שחלק מהן לא יהיו בארוחה היום, אבל כשההצע כל כך נרחב והזמן כל כך מוגבל (אלפי תודות לחוק העזר העירוני של עיריית רעננה) מסתפקים במה שיש, וזה הרבה.

האמפי בפארק רעננה היה מלא עד אפס מקום, הגיוני לאור העובדה שהכרטיסים להופעה אזלו לפני יותר מחודש. ההופעה החלה בעיכוב די מעצבן, קרוב לחצי שעה. אני לא יודע אם הפקקים הרבים באזור אשמים, או שאננות של אנשים שלא באמת האמינו שהופעות עדיין מתחילות בשמונה בערב בימינו. קצת חבל כי ברגע שההופעה חייבת להגמר ב11 בלילה בדיוק, כל חמש דקות עיכוב מורידות עוד שיר מההדרן, ואכן, לפי הפלייליסט המקורי, ויתר הצמד על חמישה שירים.

לעוד כתבות שאולי יעניינו אתכם:

מדהים: חיות לבקניות מוכיחות שהן לא פחות יפות!

צפו: 10 פוסטרים של סרטים שהיו נועזים מידי והוחרמו

פורטיס וסחרוף שונים, אך גם כל כך דומים בו זמנית וזהו כנראה סוד ההצלחה שלהם. סחרוף הוא הרגוע בקשר הזה, פורטיס המשוגע. את אותם הבדלים בדיוק ניתן למצוא גם בין המעריצים של כל אחד מהזמרים, מה שיצר תמהיל מאוד מעניין בקהל הערב. מצד אחד המעריצים של סחרוף, צבא נאמן של אנשים רגועים ושפוים, ומולם - משוגעים שרצים במעגלים עם נעליים על כפות הידיים. בנוסף אליהם, נרשמה נוכחות לא קטנה של דור ה50+, מדובר באנשים שגדלו עם הצמד בצעירותם, חוו איתם את כל התהליך והמעבר מאלמוניות למעמד של כוכב רוק ובאו להיזכר, לקבל משב רוח נוסטלגי מרענן מהצמד שעיצב את פסקול חייהם הצעירים.

בדומה לאופיים, קשה להגדיר את הצמד מבחינה מוזיקלית. ברי הוא שילוב של מוזיקה אלקטרונית, חסידית, גרובית, מזרחית וכמובן - רוק. פורטיס, בניגוד אליו, הוא...ובכן..פשוט פורטיס. תוהו ובוהו מוזיקלי, במובן החיובי של המילה. מדובר בפרפורמר משוגע שבועט אלפי אנשים לאוויר בכל שיר מחדש, עם קולות ותנועות שגורמות לך לחשוב שיתכן מאוד שבהמשך ההופעה יגיעו מספר אנשים בחלוקים לבנים ויורידו אותו מהבמה. חושבים שהגזמתי? נסו למצוא את שני האנשים שכל תפקידם בהופעה היה לרדוף אחרי פורטיס ולפרום את הקשרים שהוא עשה לחוט של המיקרופון, הם כנראה יוכלו לענות לכם.

לקראת תשע בערב, לאחר עשור שלם של המתנה (למעט כמה הופעות אורח קטנות), עלו לבמה פורטיסחרוף ונבחרת מעובה של נגנים ופתחו עם השיר "הפוך". כל הנגנים לבשו תלבושת אחידה, מעילי עור מוזרים, בעוד שפורטיס היה חייב להחריג את עצמו ולבש חליפה סגולה שגרמה לו להראות כמו חציל.

הפלייליסט אכן כלל את מרבית הלהיטים המוכרים של הצמד, ביחד ולחוד ("חלליות", "נעליים", "אמריקה ו"כמה יוסי", שהיה לדעתי הביצוע הטוב ביותר בהופעה) אך לצידם חזרו מן המתים שירים רבים כדוגמת "בוקר של קטיפה", "אגם ענקית" ו"סיפורים מהקופסא". כמו בכל הופעה, אגב מתים, גם הפעם הוקדשו שירים לאלו שכבר לא איתנו, ז'אן ז'אק גולדברג ויוסי אלפנט.

גם כצופה וגם כמבקר, זו הרגשה נהדרת להגיע להופעה בה ניכר שהושקע זמן רב בחשיבה ותכנון מוזיקלי, מין הרגשה כזאת שיש תמורה לאגרה. בהופעה אכן ניתן היה לראות כמה מאמץ הושקע בתכנון ועיבוד כל שיר ושיר למקסימום הנאה עבור הצופים והאמנים עצמם. פורטיסחרוף נראו לכל אורך ההופעה כמו אחים שבאמת לא נפגשו במשך עשור, לא זכור לי אפילו רגע אחד של ירידת מתח בהופעה, (ומדובר בדבר די אופייני סך הכל).

אם לסכם את ההופעה, אני חושב שאני ארשה לעצמי להשתמש במילה - 'מושלם'. פשוט חוויה מוזיקלית מדהימה שממחישה כמה כל אחד מהזמרים היה חסר לחברו וכמה הם נהנו מן האיחוד הזה לא פחות מהקהל שבה לחזות בו.

בהופעות מהסוג הזה, כשהמלה 'מושלם' תקועה ומהדהדת בראש כל כך הרבה זמן, קל מאוד לשכוח מהדברים השליליים בהופעה, בעיקר כשהם כלל לא קשורים להופעה עצמה אלא למסביב, אבל הנה הם בכל זאת: ראשית, זו לא ההופעה ראשונה ולא העשירית שמתקיימת באמפי פארק ברעננה, הגיע הזמן שמשטרת רעננה תתאפס ותשתלט על פקקי התנועה הבלתי נסבלים באזור. שנית, גם מופע איחוד של הביטלס לא מצדיק מחירים שערורייתיים כמו במזנון הערב. לבסוף, יכול להיות נחמד מצד חברת האבטחה ושאר הגורמים האחראיים לנסות להפסיק לסרס את הקהל ולדחוס אותו למעברים. זה לא קונצרט, אנשים חיכו להופעה הזו במשך יותר מעשור, תנו להם לפרוק.

בכנות, אני חושב שיכלתי למלא בשמחה עוד מספר לא מבוטל של פסקאות במחמאות על ההופעה והחוויה שעברתי, אבל צריך גם לדעת להפסיק, וכמו שפורטיס אמר רגע לפני שהחל לשיר את 'חלום כחול', בואו נשמור על פאסון. נתראה בראשון לציון עוד שבועיים, במקום בו אפשר להרעיש גם אחרי 11 בלילה.