"זה היה ביתי": איפה מני בגר היום?
הוא נחשב לאחד הרוקרים הבולטים והנערצים בשנות ה-80: מעריצות, להיטי ענק שהפכו קלאסיקות רוק וקול חם ועמוק שהקנה לו מקום כבוד בפנתיאון המוסיקה הישראלית. אבל עם השנים, מני בגר הלך ונעלם מהעין התקשורתית. אז מה עושה היום האיש שאחראי על "זה היה ביתי", "בוקר של חמסין", "דואט פרידה" ועוד? לכל הפרטים
מני בגר הוא שם מוכר ומוערך במוסיקה הישראלית, ונחשב לאחד הכוכבים הבלתי מעורערים של האייטיז עם להיטים ששרדו מבחן הזמן והפכו אותו לאייקון רוק ישראלי. סקירה כללית של הקריירה של בגר, חושפת למעשה את סיפורם של מרבית יוצרי הרוק בישראל, הדרך שעברו עד להצלחה והחיים שאחריה.
בגר נולד באיסטנבול ב-1953 ובגיל 10 עלה עם משפחתו לישראל וגדל בקריית אתא. כמרבית בני הנוער שגדלו בעידן הרוקנרול של שנות ה-60, היה בגר חבר במספר להקות קצב מקומיות בנעוריו ובזמן שירותו הצבאי (בנח"ל) כדוגמת: להקת "חול", להקת "להבות", ועוד להקות שוליים שזכו להצלחה בעיקר במועדונים.
לעוד כתבות שאולי יעניינו אתכם:
מדהים: חיות לבקניות מוכיחות שהן לא פחות יפות!
צפו: 10 פוסטרים של סרטים שהיו נועזים מידי והוחרמו
את הצלחתו הראשונה קצר עם הצטרפותו ב-1976 ללהקת הרוק הכבד- "גן עדן" (באודישן ביצע את Stairway To Heaven של לד זפלין) והיה חבר בה עד 1978. לפני בואו של בגר, הלהקה שרה בשפה האנגלית, ומני היה זה שהשפיע עליה לשיר גם בעברית וכתב ללהקה את להיטה הראשון והמוכר ביותר - "התקרבי אליי". בסוף 1978 הלהקה סיימה את הקלטת אלבומה עם בגר כסולן, כותב ומלחין לצידו של גיטריסט הלהקה דני ממן. האלבום, שיצא בתחילת 1979, אחרי שהלהקה במתכונתה זו התפרקה, כלל שירים מצליחים כ: "שלום ואהבה", "חיכיתי בשדרה", "שיר הנווד" ועוד.
להקת גן עדן - התקרבי אלי
ב1979 , לאחר שגרי אקשטיין התרשם מנוכחותו של בגר ב"גן עדן", השתתף בגר כסולן במחזה הרוק שערורייתי - "טרמפ למוות", שדן בדילמות בין העולם החילוני לדתי שנתקלו בהן 2 נערות חרדיות שהתאבדו. את מילות השירים כתב תסריטאי המחזה- עידן סובול והלחינו גרי אקשטיין ומשה לוי. שירי המחזה יצאו על גבי תקליט, בו בגר ביצע שישה שירים כסולן, ביניהם: "רוק דם", "מעבר לקשת", "טרמפ למוות", לצד דואט עם אקשטיין ("כולנו מלאכים") .
דבר גרר דבר, ובאחת ההופעות של "טרמפ למוות", נכח האמרגן והמפיק אבי פרץ, שקישר את בגר עם רוני בראון, ממנהלי חברת התקליטים CBS שהפיק לבגר תקליט שדרים בהפקה מוסיקלית של יזהר אשדות ויאיר ניצני ("תיסלם") לשני שירים שבגר כתב והלחין: " הלילה לבד" ו"אמא יש לי להקה". השירים הצליחו נאה ועם שינוי קידומת העשור (1980) נדמה שמני עלה על דרך המלך.
מני בגר וגרי אקשטיין - טרמפ למוות
בגר עבר לגור בתל אביב, הוציא תקליט סולו ראשון בהפקתו של ירוסלב יעקובוביץ': "רוק תל אביב" שזכה להצלחה כבירה עם להיטים כ"זה היה ביתי", "הלילה לבד", "עייף מכדי לקום", שנחרכו ללא הרף בתחנות הרדיו ובגר הפך להיות הדבר החם ביותר ברוק הישראלי. האלבום, אגב, הוקלט גם באנגלית, מתוך מטרה לשווק את בגר גם בחו"ל.
ב-1981 הקליט מני דואט יחד עם גלי עטרי- "דואט פרידה" שהפך ללהיט ענק וב-1982 שחרר את אלבומו השני: "עוד מילה לפני שאת הולכת", שכלל להיטים כ"אהבה בוערת", "הולך למערב". האלבום זיכה את בגר בפרס כינור דוד ל"זמר השנה". באותה שנה השתתף בתפקיד עצמו בסרטו של זאב רווח- "אדון לאון" ובשנה זו וזו שאחריה השתתף בפסטיגל עם "הארנבת והצב" ו"כל המלאכים".
גלי עטרי ומני בגר - דואט פרידה
ב-1985 הוציא את אלבומו השלישי - "הייתי בגן עדן", שכלל להיטים כ"בוקר של חמסין", "שיר השחרור", "סה"כ זמר נווד". לאורך העשור, התמקד בגר בכתיבה, הלחנה, עיבוד והפקה לאמנים שונים כמרגלית אנקורי, דני בסן ועוד. ב-1988 הוציא את אלבומו הרביעי- "חייל של יום אחד", שנכשל, אך בלטו בו בעיקר "תבכי ילדה תבכי" (דואט עם יצחק קלפטר) וקאבר ל"יהיה טוב" של דייויד ברוזה.
כשלון האלבום בישר סוף עידן עבור בגר, ובעקבות כך הוא לקח פסק זמן מהמוסיקה עד 1992, אז הוציא את אלבומו החמישי - "שנת הדובדבן" שכלל לצד שירים מקוריים כ"אבק ברוח", "שנת הדובדבן", "רכבת הבוקר", גם קאבר מיוחד ל"חוזה לך ברח" (של אושיק לוי).
זמן קצר לאחר צאת האלבום, נפצע בתאונת דרכים קשה, מה שקטע את הקריירה שלו ליותר משנה, לאחריה שב לפעילות מוסיקלית בהילוך יותר איטי, וב-1993 הוציא אלבום אוסף ראשון- "זה היה ביתי" שכלל שיר מקורי חדש: "מעבר לפחד".
מני בגר - בוקר של חמסין
ב-1994 הוציא את אלבומו החמישי- "דרך השירים", אלבום קאברים לשירים כ"קפה אצל ברטה", "אינך יכולה", "אני רואה אותה בדרך לגימנסיה" וכו'. ב-1997 פתח אולפן הקלטות משלו בו הקליט אמנים שונים ( למשל ב-1998 הלחין, עיבד והפיק אלבום לעדנה גורן) ובאותה שנה הוציא שיר מחאה בשם "לבנון".
ב-2004 חזר לתודעה עם חידושו לשיר "זה היה ביתי" שבוצע ע"י הילה הררי ו"כלא 6", ביצוע שהפך לאחד מסמלי ההתנגדות לתכנית ההתנתקות, וב-2006 הוציא אלבום כפול- "הכוח לאהוב", בו חידש שיריו והקליט אף שני שירים חדשים: "הכוח לאהוב" (דואט עם הילה הררי) ו"שמיים כהים".
הילה הררי עם כלא שש - זה היה ביתי
מאז ועד היום, מוסיף בגר ליצור, להופיע עם להקה ומוכיח כי לרוקנרול אין גיל, או כפי שהוא שר: "לעולם לא מאוחר לרוקנרול". בניגוד לרבים אמנים מתחומו, לבגר לא השתנה הקול, הצ'ארם והכשרון, ואמנם הוא לא מוצא במוסיקה מקור פרנסה עיקרי, אך עדיין היא חלק בלתי נפרד ממנו, בדיוק כמו ששיריו הם חלק בלתי נפרד מהפסקול הישראלי.
בגר נחשב לאחד החלוצים של הרוק החדשני של הסבנטיז והאייטיז וסלל את הדרך הקשה לאמנים שונים שבאו אחריו ויצרו רוק ישראלי טהור. אמנם בגר שילם מחיר בכך שלא שינה את הקו הרוקי בו התמיד והלך לאורך השנים, על אף שינוי המפה המוסיקלית, אך הייחודיות הזו ושמירת הגחלת - היא דווקא מה שהופכת אותו לאייקון רוק נצחי בישראל.
כששאלתי אותו: "מה אתה עושה כיום?" ענה לי: "היום אני בשלבים מתקדמים של עבודה על אלבום חדש, ובקרוב, בחודשיים הקרובים, אני מתכוון לשחרר שיר חדש לרדיו". כששוחחנו על מעשיו בנוסף למוסיקה, סיפר לי מני כי כדי לבסס עצמו כלכלית הוא פתח עסק למזון מהיר ודוכן לממכר נקניקיות בקניון מול זכרון יעקב בשם- "מני'ס".