still alive: סולן "פרל ג'אם" בן 50

היו אלו שנות השמונים המאוחרות - תחילת שנות התשעים והגראנג' החל לתפוס את מקומו בעולם המוזיקה. אחת הלהקות הבולטות בז'אנר העולה היתה Mother Love Bone, אשר איבדה את הסולן שלה אנדי ווד למנת יתר של הרואין.

מותו הטרגי של ווד זעזע את חברי הלהקה אך רוחם המוזיקלית לא נשברה. היה ברור להם כבר אז שהם ממשיכים לנגן יחד ושצריך למצוא זמר.

עוד בתרבות:

מהם הסרטים הכי חמים שיוצאים בקריסמס?

מדהים: תמונות נדירות של שחקנים מאחורי הקלעים

איך הכל התחיל

ב- 1990 ג'ק איירונס (לימים המתופף של פרל ג'אם) שלח לודר קלטת לחנים אותה יצר הגיטריסט של פרל ג'אם, סטון גוסארד. ודר הקליט את עצמו שר ושלח את הקלטת חזרה. חברי הלהקה אהבו את קולו הייחודי ותוך זמן קצר ודר נחת בסיאטל.

החבורה נכנסה במהרה לאולפן הקלטות ולא יצאה ממנו חמישה ימים. ביום השישי הם הופיעו יחד בתור להקת "מוקי בליילוק", על שם שחקן הכדורסל. חשש מתביעה משפטית גרם ללהקה להחליף את שמם לפרל ג'אם. כמחווה לבליילוק ולשמם המקורי, אלבומם הראשון נקרא Ten, כמספר החולצה של השחקן. Ten שוחרר ב- 1991 וזכה להצלחה כבירה.

Yellow Ledbetter

מטפס על התפאורה

ודר הרשים ביכולות ווקאליות, הלהקה הרבתה להופיע ואפשר לומר כי פרצה בן לילה. עם זאת, ודר התקשה להסתגל לסביבתו החדשה, הוא הרגיש כמו הילד החדש בשכונה. סצנת המוזיקה בסיאטל היתה זרה לו, אמרו עליו שהוא ביישן ונבוך. עם הזמן ודר הפך לדמות המובילה בלהקה והמזוהה ביותר עמה.

הבחור הביישן הפך לרוקיסט עם אנרגיות גבוהות על הבמה והיה אף נוהג לטפס על התפאורה, להיתלות על קורות הפלדה בגבהים מסוכנים ולהיזרק אל הקהל המאושר והמזיע. מהופעה להופעה התחביב המסוכן גבר וחברי הלהקה חששו לחייו.

אדי ודר עושה התקפת לב לחברי הלהקה

מורד ופורץ מוסכמות

לודר יש רתיעה מתאגידים ומגורמים מסחריים העלולים להתנגש עם האמנות. פרל ג'אם יצאו למלחמה תקשורתית נגד חברת הכרטיסים העולמית "טיקט מאסטר", בטענה שזו מונופול בשל קשריה עם האצטדיונים הגדולים. פרל ג'אם מחו נגד יוקר מחירי הכרטיסים, החרימו את טיקט מאסטר והחלו להופיע באופן עצמאי. הדרך היתה רבת מכשולים טכניים, אך המעריצים הגיעו מכל העולם.

בנוסף, ודר תמיד הביע חשש להיות בזרם המיינסטרים ושאף לשמור על דרך מוזיקלית ייחודית נאמנה לעצמו ולמעריצים. בשיחה שהייתה לו עם קורט קוביין הם אמרו זה לזה כי לא יתראיינו למגזין Time, דווקא בשל הפופולאריות שלו וסגנונו ההמוני. לצורך קידום כתבה שעשה Time על עלייתה של מוזיקת הגראנג', השתמש המגזין בתמונתו של ודר על גבי שער הגיליון. השימוש בתמונתו הכעיס את ודר, בעיקר כי חשש להיות מתויג כמוזיקאי ממוסחר הפונה להמונים. בפועל, פרל ג'אם נכנסה עמוק ללב המיינסטרים וזכתה להצלחה עולמית רחבה.

ביולי השנה, בזמן הופעה של פרל ג'אם באנגליה, ודר התבטא פוליטית על הבמה. "יש מי שרק מחפש סיבה להרוג ולהשתלט על אדמות שלא שייכות להם," אמר ודר, "צאו משם לעזאזל! הם לא מקבלים את כספי המיסים שלנו כדי לזרוק פצצות על ילדים". הוא לא אמר את המילה ישראל, אך היו אלו ימי צוק איתן של קיץ 2014 והדברים היו ברורים.

מילותיו של ודר יצרו שבר בקרב חלק ניכר מהמעריצים בישראל. בשנתיים האחרונות נעשו מאמצים כבירים להביא את הלהקה האהודה להופעה בישראל, אלפי מעריצים חברו יחדיו לקמפיין משותף "Bring Pearl Jam To Israel". קמפיין אשר נעצר מתוך זעם רגשי ובעיקר מתוך הבנה שפרל ג'אם לא יגיעו לארץ בקרוב.

חי בשקר

סיפור ידוע על ודר מצוי בשיר Alive, אחד מלהיטיה הגדולים של הלהקה. הוריו של ודר נפרדו כשהיה תינוק, אימו נישאה מחדש לגבר אחר והוא גדל עם הידיעה כי אותו גבר הוא אביו. בנעוריו, אימו והגבר החדש נפרדו, היא התוודתה בפניו כי הוא למעשה אביו החורג, וסיפרה לו שאביו הביולוגי כבר לא בין החיים.

כילד ודר פגש מספר פעמים את אביו הביולוגי, אך האמין כי הוא חבר של המשפחה. עם הידיעה הוא שינה את שם משפחתו לודר, שם משפחתה של אימו. בגיל 12 ודר קיבל במתנה מאימו גיטרה והחל את דרכו המוזיקלית, כנער הוא העריץ את להקת The Who והושפע ממנה מאוד. כעבור שנים, כשאדי ודר התפרסם כסולן פרל ג'אם, הוא הופיע עם The Who על אותה במה.

Pearl Jam - Alive

בשנת 2007 יצר ודר את אלבום הסולו הראשון שלו "Into the Wild". השירים אותם ודר כתב, הלחין וביצע הם פסקול סרט הקולנוע Into the Wild בבימויו של שון פן. האלבום בולט בגיטרה האקוסטית ובשירתו העוצמתית של ודר.

ב-2011 הוציא ודר את האלבום Ukulele Songs, בו הוא שר ומנגן על יוקללה. שירים קצרים, מקוריים וגם ביצועי קאבר. האלבום לא מתיימר להיות Ten הבא, אבל הקול של ודר תמיד עובד, גם עם יוקללה.