"סדקים" - אביב גפן סוף סוף הבין שהוא כבר לא ילד

מודה, מעולם לא הייתי ממעריציו השרופים של אביב גפן ואף פעם לא הייתי חבר בתנועת הנוער הפופולארית ביותר בשנות ה-90 "ילדי אור הירח", היו שירים שלו שמאוד אהבתי וגם כאלה שאליהם פחות התחברתי, אך תמיד הייתה לי חיבה אליו, לחוצפה ולייחודיות שלו שהיו מאז ומעולם בלתי שגרתיים בנוף המוזיקה הישראלית. חלפו להן כ-22 מאז "זה רק אור הירח", 22 שנים של קריירה בהן הספיק אביב להוציא 19 תקליטים (כולל אלבומי אוסף והאלבומים עם בלאקפילד) ולהפוך למנטור בתכנית הריאליטי הפופולארית "דה ווייס".

אם לפני עשרים שנה מגדת עתידות צוענייה הייתה אומר לאביב גפן שהוא יהפוך למנטור בתכנית ריאליטי בלב הפריים טיים המדמם של ערוץ 2 הוא היה צוחק צחוק מתגלגל ואומר לה שהיא לא חיה על הפלנטה הנכונה, שהיא לקחה יותר מידי סמי הזייה ושטוב למות בעד עצמנו. אבל אביב של לפני שני עשורים הוא לא אותו אביב שאנו מכירים כיום. הוא בוגר יותר, רגוע יותר, מחושב יותר וכנראה גם אכיל יותר, לכן את "סדקים" צריכים לשפוט ביחס לעצמו ולא ביחס לאלבומים הקודמים של אביב. אל לנו לצפות לאלבום בועט ונשכני כיוון שאביב לא נמצא עוד במקום הזה. אביב גפן בעידן דה ווייס הרבה יותר מעודן וזה מתבטא היטב גם באלבום ולאו דווקא לרעה.

האלבום מושפע מסגנונות מוסיקליים רבים, מתוכם מורגשת מאוד השראת המוסיקה היפנית שעושה טוב לשירים. רובו ככולו של האלבום הוא מלנכולי, לרוב מרגש ונוגע אך לעיתים רחוקות גם מעט מכביד. הטקסטים טובים מאוד אם כי בחלק מהמקרים היה אולי אפשר לוותר על העומס.

האלבום נפתח עם "הייתי שר לך" שהוא מעין דיאלוג בין אביב לנערתו שמנסה לגונן עליו מפני כל העולם. הרצון להתגונן לעומת הרצון לחולל מהפכה קטנה זהו בעצם המקום הנוכחי של אביב, מקום נוח כזה כשגם כשהוא נמצא בו הוא עדיין מנסה לשנות.

את "עצום עיניים" המעולה שמעתי שלוש בפעמים ברצף (פעמיים מתוכן בעיניים עצומות) והוא בלי ספק אחד השירים היותר טובים באלבום, שיר נעים ופשוט שלא תרצו להפסיק לשמוע. גם שיר הנושא "סדקים" עושה את העבודה עם מלודיה יפה ושורה כמו "מראה שעל הקיר מי הכי משוגע?" שמזכירה לנו שגם כשהוא בוגר ומתון הוא עדיין הכי משוגע בסביבה ובפור ענק.

מ"מסתובב" עם מתי כספי ציפיתי להרבה יותר. השיר עצמו קצבי, מעניין ונחמד, אך לא עונה על הציפיות של הטייטל 'דואט של אביב גפן ומתי כספי'. אפשר לצפות מדואט של השניים שיהיה יותר עמוק ובעל משמעות, כזה שיחזיק שנים ולא נראה שזה המצב.

ב"כאב על כאב" המעולה ממשיך אביב עם המסורת שלו להתכתב עם אביו. הפעם הוא עושה זאת מנקודת מבט מפוקחת יותר אך עדיין ביקורתית וכואבת. "דבר אליי בלי חרוזים ובלי כבשים" הוא מבקש מאביו רטרואקטיבית, מבקש את אביו בחזרה. סולח, אבל רק כי לא נשאר כבר זמן. שיר נהדר שנע בין משאלתו של אביו לילדות שכבר לא תחזור לבין הילדות שהוא רוצה להעניק לבנו.

"שיר לעמליה" נפתח עם פסנתר שכמו נלקח משנות ה-50 וממשיך עם נגיעות סקסופון עמוקות. שיר מקסים ונוגה שעושה חשק לחזור לתקופות הישנות והפשוטות, בלי כל הלימוזינות והשפע המבלבל. לסיכום, "סדקים" הוא אולי לא האלבום הטוב ביותר של אביב גפן אך הוא בהחלט אלבום איכותי מעולה שעונה על הציפיות מצליח לרגש עם לחנים וטקסטים נפלאים. באלבום החדש אביב בעצם משלים עם מקומו הנוכחי במוסיקה הישראלית: כבר מזמן לא ילד בועט, יותר בכיוון המבוגר שמבין שהוא כבר לא ילד בועט. ואולי הסדקים הם אלה שנמצאים בפער שבין אביב של אז לאביב של היום.