לא רק הרולינג סטונס: הרוקרים הישראלים נותנים פייט
אמש בהאנגר 11 בתל אביב התקיים מפגן כוח בנוכחות כמה מבכירי הרוקיסטים בארץ: מוניקה סקס, מאור כהן, ג'ירפות, החברים של נטאשה, אביב גפן וברי סחרוף. הם אולי לא זזו כמו ג'אגר, אבל הם הוכיחו שהם יודעים לתת שואו שמחזיק את הקהל על הרגליים כמעט ארבע שעות
לא פשוט למלא את ההאנגר 11 בתל אביב, אולם הופעות שמיועד לאכלס כמה אלפי אנשים, יממה לאחר הופעת הרולינג סטונס. פסטיבל גולדסטאר סאונד סיסטם, שהתקיים אמש לציון עשור לקיומו, כינס על במה אחת כמה מהשמות הגדולים של הרוק הישראלי, כשהוא פונה פחות או יותר לאותו קהל שפיזז על הדשא בפארק מול מיק ג'אגר והחבורה.
ואכן, למרות השמות הגדולים שעלו אמש על הבמה - מוניקה סקס, מאור כהן, ג'ירפות, החברים של נטאשה, אביב גפן וברי סחרוף, אולם ההאנגר 11 לא היה ממש מלא. אפשר להבין את הקהל המותש מהלילה הקודם ורק חבל שהפקת הפסטיבל לא בחרה לקיים אותו במועד אחר, אז אולי הקהל היה מגיע בהמוניו.
אבל כל זה לא ממש שינה למי שהגיע לשם, שקיבל מנה גדושה, וארוכה, של מוזיקה טובה. הקונספט של הערב היה שתי הופעות של שתי להקות בולטות מהניינטיז - מוניקה סקס והחברים של נטאשה, שהביאו איתן גם אורחים. למרות החשש כי שתי הלהקות יקצרו את שהותן על הבמה וייתנו הופעות קצרות, כל אחת מהן נתנה הופעה
באורך מלא, והחברים של נטאשה אפילו חזרו להדרן.
ראשונים עלו חברי להקת מוניקה סקס. יהלי סובול נראה משוחרר מתמיד ויחד עם שאר החברים הם סיפקו לקהל מינון מדויק של של שירים מכל התקופות, מוכרים יותר ופחות. היו שם כל החשודים המיידיים: "איש קש", "גשם חזק", "כל החבר'ה", "שוב יורק אור חקי אפרורי" החדש יחסית, "סאן חוזה", שביצע פיטר רוט, וכמובן, איך אפשר בלי "על הרצפה" ו"מכה אפורה" האלמותיים.
כבר בשלב די מוקדם של ההופעה עלה לבמה מאור כהן לשלושה שירים, שכללו את "יום חולין", "שנים חסומות" וגם ביצוע מעולה ל"שכן" הוותיק של זקני צפת. בהמשך ההופעה עלו חברי להקת ג'ירפות ויצרו על הבמה סופר גרופ ששרו יחד את "גג", "מונוגמיה" ו"איש קש", כשגלעד כהנא לא מתאפק וגם הפעם חולק עם הקהל את משנתו ("זה לא טוב שנעים לכם. רע לכם?").
מוניקה סקס סיימו עם "על הרצפה" וירדו שלא על מנת לחזור להדרן. מכיוון שלקהל חיכתה עוד הופעה של החברים של נטאשה, לא נרשמו התמרמרויות. ואכן, דקות ספורות לאחר שחברי מוניקה פינו את הבמה עלו החברים של נטאשה. ארקדי דוכין, שכרגיל יושב מאחורי הקלידים, ומיכה שטרית בפרונט הכניסו את הקהל לאווירה די מהר ונתנו הופעה מצוינת לכל אורכה.
כבר אחרי כמה שירים הם הזמינו את האורח הראשון שלהם - אביב גפן, שביצע איתם את "יש זמן". לאחר מכן, ביצעו יחד את "יומן מסע", במקור דואט של גפן ואריק איינשטיין, וגפן ניצל את ההזדמנות לעקוץ מישהו שכולנו מכירים, כשאמר שאריק איינשטיין היה זמר לאומי גם בלי להצהיר על זה כל שעה, לחבר פנטהאוזים ולקנות למבורגיני. אחרי הביצוע השקט הזה, הם ניגנו יחד את "נאמר כבר הכל", שאין ספק שאם ארקדי דוכין לא היה כותב אותו, גפן היה צריך ליצור אותו, כי השיר פשוט מתלבש עליו כאילו הוא זה שביצע אותו מאז ומעולם.
דוכין, שטרית וכו' הפציצו עם כל הארסנל המוכר של הנטאשות - מ"קוק בצהריים", "אני אוהב אותך", ו"מלנכולי" ועד "אני לא רוקד כשעצוב", "בדקה אחת שפויה" ועוד. לקראת הסוף, הגיע רגע השיא של ההופעה כשלבמה עלה ברי סחרוף, שהתקבל על ידי הקהל, ועל ידי הלהקה, בחום. הם שרו יחד את "מונסון" ואת "בשבילך" (בגרסה אנרגטית ומצוינת) של סחרוף ואז את "אם כבר לבד". להדרן הם חזרו עם "עכשיו אני" וסיימו עם "שני סיפורי אהבה קטנים" המרגש.
ההופעות המצוינות נתנו תמורה לקהל, שחלקו היה מותש מהערב הקודם ושתי הלהקות פלוס האורחים שלהם הוכיחו שגם אם הם לא זזים כמו ג'אגר, הם יודעים לתת שואו שמחזיק את הקהל על הרגליים כמעט ארבע שעות.