טורפת: אי אפשר להוריד את העיניים ממארינה

זאפה אמפי שוני הפך בשנים האחרונות לסוג של קולוסאום ישראלי, רק שבישראל כמו בישראל - רק החזק שורד. אמש הגענו באיחור של חמש דקות להופעה של מארינה מקסימליאן וגילינו שכאשר מאחרים, מציאת מקום להניח עליו את הישבן הופכת למשימה מורכבת למדי. אף אחד לא הסכים להזיז מעט את ישבנו ימינה או שמאלה: "חברה שלי יושבת כאן", "תפוס", ו"הבירה שלי יושבת פה, סליחה" הם רק חלק מהמשפטים שנזרקו לעברנו במטרה למנוע מאיתנו להתיישב. כשחשבנו בסופו של דבר שמצאנו סוף סוף אבן קרה להתיישב עליה (כי כל כסאות הפלסטיק נתפסו מזמן) זוג אדיב וסימפטי פלט לעברנו "ממש לא". הבנו ש"ממש לא" והלכנו בבושת פנים לקנות נקניקיית ניחומים. בסופו של דבר התיישבנו על המדרגות, חולקות נקניקייה קרירה ורוטנות במרץ ש"בקנדה זה לא היה קורה".

כידוע, מארינה היא יוצרת עצמאית ומוכשרת אשר עוסקת במוזיקה מאז ילדותה. עם זאת, השירים המקוריים שלה באנגלית מהאלבום החדש, איך לומר, לא בהכרח יהפכו ללהיטים אלמותיים. רוב השירים הם מעין בלדות פופ גנריות ומוכרות, וקצת משעממות. המזל הוא שמארינה היא פרפורמרית כובשת, כי השירים לא בהכרח יחזיקו מים, או אוזן, ללא ההופעה הכריזמטית שלה. לכן הייתה זו בחירה נבונה מצדה לבצע בהופעה גם קאברים, ולא רק בגלל שהשירים המקוריים באנגלית עוד רחוקים מלהיות להיטים קלאסיים, אלא בגלל שהיא פשוט עושה קאברים מרהיבים, לא פחות. המוזיקליות הנוטפת ממנה משרתת אותה נאמנה וכל קאבר עובר מעין "בלומיניזציה" תחת ידיה ומקבל תפנית גרובית, ג'אזית, נועזת ואמיצה. כך למשל כשביצעה את I put a spell on you של נינה סימון, חברתי לחשה לי באוזן בחיל ורעדה: "נראה לי שזה אפילו יותר טוב מהמקור". בהמשך היא שרה את שני הסינגלים המצליחים מהאלבום החדש, Two Pigs ו-I Trust This Man, ומיד לאחר מכן נתנה ביצוע קאנטרי קצת מופרע ל-Jolene של דולי פרטון. את אווירת המסבאה במערב הפרוע היא איזנה עם השיר "עמוק בטל" של לאה גולדברג שאותו שרה במשותף עם הקהל שקיבל שיעור בסיסי במוזיקה. הקהל שיתף פעולה עם המורה מארינה ושר איתה בהתלהבות, זאת כמובן עד לבית שהיא מבצעת ברוסית.

בהמשך ההופעה הוזמנו לבמה תמיר מוסקט וגלעד כהנא, הלא הם "לא כוחות", ששרו שיר שכנראה נכתב בהשראתה, "להתבונן בך". כהנא שר לה ומסביבה: "את יפה מדי, אני לא יכול להתרכז, אני מרגיש קטן, זה מכניס לי את הזנב בין הרגליים", ומארינה בשלה, שרה, רוקדת, מפריעה לכולם להתרכז ובו זמנית ממקדת במאה אחוז את כל הריכוז אליה. ואז קרה משהו מופלא - מארינה התחילה לשיר ראפ רוסי מוזר ומטריף, "עוד!" קיוויתי בתוך תוכי, "לא נורא שאני לא אבין כלום", אבל לא היה עוד רוסית לצערי. מה שכן היה זה רגע מרענן של מארינה שמטריפה את הבמה אפילו יותר מהרגיל, גלעד כהנא מוטרף, וגם רקדנית בטן שהצטרפה לחגיגת הפאנק-רוק-ראפ-צועני הלא ברור אך מרגש הזה. וכאן יש לציין נקודה מעניינת - כשמארינה שרה ברוסית היא הופכת לחיית במה עוד יותר טורפת ממה שהיא כשהיא שרה בעברית, והיא חיית במה קטלנית. הנוכחות שלה תופסת את הקהל ולא מרפה: היא מחייכת, רוקדת, מטיילת, מפלרטטת. אי אפשר להוריד ממנה את העיניים ובלתי אפשרי לנדוד פה ושם במחשבות ותהיות לגבי ערימת הכלים שמחכה בבית בכיור, גם אם רוצים.