ג'סטין טימברלייק למד לרקוד מעידן עמדי?

אם לומר את האמת אני קצת משוחד. עידן עמדי הוא ירושלמי כמוני וזה כבר נותן לו כמה נקודות זכות אצלי. הוא החבר מהשכונה שאתה יושב איתו על בירה בסופ"ש, ההוא מהכדורגל שמבקיע גולים בלי הפסקה או החייל שיוצא הביתה בשישי עם הנשק על הכתף. רק שבנוסף לכל הוא גם כותב על זה שיר. קל כל כך לאהוב את עמדי כי בעצם הוא אחד מאיתנו וכשהוא על הבמה אתה מרגיש שזה אחד מהחבר'ה שר. ולאחד הזה יש קול שנוגע במקומות הנכונים וגיטרה שפורטת על הרגש.

את ההופעה הוא בוחר לפתוח עם "בזמן האחרון" שעשה חיל במצעדים השונים והקהל כולו נלהב כבר מהרגע הראשון ובאופן כללי נראה שבזאפה בירושלים הוא מרגיש לגמרי בבית. הוא נטול מניירות ומעשיר את ההופעה בסיפורים רבים אודות השירים שאותם הוא כותב בעצמו. בכלל, הוא מפלרטט עם הקהל ללא הפסקה. חמוש בהומור עצמי חינני הוא מדבר על נושאים אקטואליים למשל על ההופעה של ג'סטין, שהתקיימה ערב קודם, ועל כך שטימברלייק לומד ממנו את צעדי הריקוד. אחדים משיריו נכתבו על חוויותיו מהעיר ירושלים בילדותו ובנערותו ועל כך הוא גם מרחיב את הדיבור. בעיניי, זמר שמספר את הסיפור שמאחורי השירים מעניק רובד נוסף וערך מוסף חשוב להופעה ועמדי עושה זאת בטבעיות.

בין לבין הוא גם שר את השירים האהובים מתוך שני אלבומיו, בהם "תשליך", "ישראל", "אלייך" וגם את "רדיו רמאללה" של פוליקר. אני מניח שעמדי עוד צריך להשתפשף וליצור לעצמו מגוון רחב יותר של שירים אך בהחלט ניתן לומר שהוא בדרך הנכונה ושהעתיד עוד לפניו. לקראת סוף ההופעה, עולה עמדי להדרן וגם על הנושא הזה הוא צוחק בדרכו האופיינית. הוא מספר שזה בדיוק הרגע שבו הוא והנגנים יורדים מהבמה אל מאחורי הקלעים שזה יוצא בדיוק חצי מטר מהמטבח, שלא כמו בחו"ל שם אחורי הקלעים זה משהו גרנדיוזי לגמרי, ושזה הרגע שהקהל צריך להתלחש על כך שהוא עוד לא שר את "כאב של לוחמים" ולקרוא לו בחזרה לבמה.

בקיצור עמדי בא ליהנות ורואים את זה בכל רגע ורגע בהופעה. הוא עושה חיים על הבמה, מרגש את הקהל שלו וצוחק ללא הפסקה. ובשורה התחתונה כשהזמר שמופיע מולך נהנה, הסיכויים לקבל הופעה לא מוצלחת שואפים לאפס.