כוכבי הפרויקט של רביבו מספרים על אביהם שנפל בלבנון

גם ביום העצמאות הקרוב חברי "הפרויקט של רביבו" יעלו על הבמות ויעשו את מה שהם יודעים לעשות הכי טוב - לשמח. אבל הקהל לא מודע לכך שכמה שעות לפני העלייה לבמה האחים רביב וניר בן מנחם, כמו משפחות רבות בישראל, יהיו במקום אחר לגמרי - מול רשימת שמות הנופלים בטלוויזיה, ממתינים לשם של אביהם.

ב-11 ביוני 1982 רב סרן צדוק בן מנחם, בן 33, נפל במהלך מבצע בעזניה שבלבנון במסגרת מלחמת שלום הגליל. הוא השאיר אחריו אישה, שלושה בנים ותינוקת בת חצי שנה. רביב הבכור היה רק בן תשע וניר בן שמונה.

"זה היה בבוקר, צחצחנו שיניים בדרך לבית הספר. אמא הלכה לזרוק את הפח", מספר רביב. "והיא חוזרת ואני רואה שהיא ישר הולכת לתריסים. היא מסתכלת והיא ממלמלת לעצמה, מאוד מוזר. היא ראתה שני חיילים למטה. פתאום שומעים שאגה. 'אבא שלכם מת! אבא שלכם הלך'".

"הם זכו להיות עם אבא, הם זכו אפילו לזכור דברים", אומר גדי, האח הקטן וקלידן הלהקה, שהיה רק בן שלוש. "אני מנסה לזכור, מנסה לחשוב. יש סרטון קצר שבו רואים שאני על הידיים שלו. אני מנסה לחשוב, אני מנסה להיזכר. שום דבר".  

"רוב הזמן הוא היה בקווים למרות שהוא היה איש תחזוקה", אומרת האם ציונה בן מנחם. "הוא היה צריך לספק הרבה דברים לגדוד ולחטיבה, לכל מקום. כמו כל חייל שמחזיק נשק, גם הוא היה תחת סכנה. הייתי צריכה ללדת כדי שהוא יהיה קרוב לבית. אלה החופשות שהוא יכול היה לקבל".

אף שהקדיש את רוב זמנו לתפקיד, האב הוריש לילדיו את האהבה למוזיקה ואת הכישרון. "הוא היה מורה לריקודי עם, למד בבית לסין בתל אביב", מספרת ציונה. "הוא קיבל מילגה ללימודי מוזיקה ולא יכול היה לממש אותה כי הוא התגייס לצבא ואחר כך נשאר בקבע. הוא אהב את הצבא. הוא לא מימש את עצמו כל כך".

"אם לא הייתה לי המוזיקה אני לא יודע באיזה מקום הייתי היום: מקום מאוד מאוד עצוב ומאוד מאוד חשוך כי זו טרגדיה וצלקת לכל החיים", אומר רביב. "לפעמים רואים חיוך וקולולו, אז חושבים שהכל טוב, אבל אף אחד לא יודע מה קורה בתוך הבן אדם עצמו. אנחנו באמת משתדלים לעשות כל מה שיכול לשמח כי ברגע שאנחנו משמחים זה חוזר אלינו כמו בומרנג וזה מה שנותן לנו את הכוח לשרוד. זו מלחמת הישרדות".

בערב יום הזיכרון הקרוב הם יעלו על הבמה באווירה פחות אופיינית להם עם השיר "אבא". "זה שיר שמדבר על גירושין אבל ניכסנו את זה למקרה הטראגי שלנו", אומר רביב. "כשנכנסנו לאולפן מצאנו את עצמנו עם דמעות זולגות מעצמן, ואי אפשר להקליט. צריכים לעצור כי משהו שם חתך. אני חי עם המום הזה, כמו האחים שלי, אחותי ואמא שלי. אנחנו חיים עם מום בלב. אפשר לחיות עם זה, אי אפשר להשלים עם זה".