"אנחנו לא מדברים על נינט"

למרות שהם פעילים כבר שש שנים פחות או יותר, הדיבור סביב להקת הקולקטיב התעצם לאחרונה. אם תשאלו אותם, מדובר בתוצאה של חריש עמוק של השטח בהמון הופעות, שבנו להם קהל נאמן. אבל אי אפשר להתעלם גם מהעבודה שלהם עם אמנים כמו שלומי שבן ונינט, שעזרו למצב אותם עוד קצת על המפה המוזיקלית. וגם ממש קשה להתעלם מהרומן המתוקשר של אותה נינט עם חבר הלהקה יוסי מזרחי, שהביא לנקודת ציון מעניינת בחיי הלהקה: פעם ראשונה שחבריה מככבים גם במדורי הרכילות.

 

הלהקה, שמונה שבעה חברים, שהם גם חברי ילדות שגדלו יחד בתל אביב, היא אחת הבולטות והמוערכות באינדי הישראלי בשנים האחרונות, שזוכה להתעניינות גם בעולם. ממש לאחרונה השיקו חברי הלהקה סינגל חדש מאלבום שאמור לצאת בתחילת חודש יולי הקרוב. השיר, OTM, יוצא בימים אלה גם באירופה ומסמן כיוון חדש שאליו הולכת הלהקה, כפי שהוא יבוא לידי ביטוי גם באלבום החדש Pangaea, אותו הפיקו לבד.

 

 

 

"זה אלבום קצת מוזר ושונה מדברים שעשינו בעבר", אומר עידן רבינוביץ', אחד משני סולני הלהקה. "תהליך העבודה עליו היה אינטנסיבי וארוך ונמשך שלוש שנים, במהלכן הגענו ל-50 שירים שהיינו צריכים לדלל. זה היה תהליך יצירתי ארוך כי לא רצינו לחזור על אותן שטויות ומניירות מהאלבום הקודם".

 

איך מתנהלת העבודה המשותפת של שבעה חברים? זה לא קשה?

 

"בלחץ מתמיד וטעון ואלימות מילולית קשה", הוא אומר בצחוק. "זה מצחיק, בכל ריאיון השאלה עולה ותמיד יש ציפייה שנגיד שיש קוד סתרים או מנגד, שיש אנטגוניזם חבוי. אבל זה אף פעם לא מגיע לקיצוניות. ברור שיש אנשים דומיננטיים יותר בלהקה, אבל אף פעם לא היו אצלנו דיונים או סדר פוליטי. המזל שלנו הוא שהדינמיקה הייתה קיימת לפני שהיינו להקה, הרי הכרנו אחד את השני כחבורה של בנים, במובן הכי מטומטם של זה. זה פשוט תורגם אחר כך לעבודה מוזיקלית. בכל אופן, ההצלחה לא גרמה להתפרצויות אגו כאלה ואחרות. בסופו של דבר, מתח זה משהו חשוב כל עוד הוא מתועל למשהו יצירתי ובריא. כל הלהקות הגדולות נתקלו בקשייים האלה והאש והתחרותיות הבריאה דוחפות אותנו להיות יותר טובים ולהשתפר. עברנו דברים מאוד קשים כי אנחנו בטורים ביחד תקועים אחד בתחת של השני, וברור שיש רגעים שנשבר, אבל לא הייתה רעידת אדמה. אני חושב שיש משהו שלמדנו באלבום הזה - היפי ונאיבי ככל שזה נשמע, הכנות היא חשובה. ובאמת, יחסית לבנים אנחנו מדברים די הרבה. את כולנו מאגד החלום הילדותי לעשות רעש ולכבוש את העולם וכל עוד החיים מאפשרים לנו את זה, אנחנו די מבסוטים".

 

"לא מזהים אותי ברחוב"

אתם מרגישים שיש סביבכם יותר עניין לאחרונה? בין היתר בזכות העבודה עם שמות מפורסמים ומיינסטרימיים.

 

"כל אחד מאיתנו מעורב במוזיקה בדרכים שונות ומפיק פרויקטים. וכך, גם העבודה שלי ושל יוסי על האלבום של נינט, זה רק עוד משהו שאנחנו עושים, רק שזה קיבל כיסוי תקשורתי. אבל זה לא מקום שבו אני הייתי בפרונט. העבודה עם שלומי שבן היא קצת אחרת כי פה זה היה שיתוף פעולה של שלומי עם הקולקטיב, מיזוג. בכל אופן, אני לא מרגיש שהמצב שונה באופן מהותי ממה שזה היה לפני שנה או שנתיים. לא מזהים אותי ברחוב ואם כן, אז אומרים לי 'שמענו שיר שלך'. זה נחמד, ותו לא".

 

אתה חייב להודות שיש עכשיו התעניינות מעבר לרגיל, ולא ממש מסיבות מוזיקליות.

 

"מה, בגלל החברות העמוקה שלי עם נינט? יכול להיות שאני נאיבי, אבל אני לא מקבל את הדי ההתעניינות האלה. אני לא מחפש אותם וזה מצחיק אותי שמתעסקים בזה. גדלתי עם האנשים האלה מגיל 14, אנחנו כבר עשר שנים חברים טובים, אנחנו לא מדברים על זה".

 

אמרת שאתם עושים שיחות נפש.

 

"כן, שיחות נפש על דבריחם מהותיים: על מוזיקה, על לכבוש את העולם".

 

בסוף השבוע הקרוב הם יופיעו פעמיים. ביום שישי בזאפה תל אביב הם ישיקו את הסינגל החדש ולמחרת, בשבת, הם יופיעו ב"ברלה" בלהבות חביבה. "זו ההזדמנות הראשונה לעלות חומרים מתוך האלבום", אומר רבינוביץ'. "זו התנעה ראשונית של הסיבוב החדש ונתחיל להבין איך מעבירים את הכאוס לבמה".

 

יש שוני מבחינתכם בהופעות בפריפריה, בתור להקה תל אביבית?

 

"זה לא פייר. זו האשמה בעייתית מאוד בעיניי. כולנו נולדנו בתל אביב, זו לא בחירה שלנו, אבל בהשוואה ללהקות אינדי אחרות, אנחנו מקפידים להופיע בכל הארץ. במה מתבטא זה שאנחנו תל אביבים? בלהיות היפסטרים? כי אנחנו מה זה לא היפסטרים. אנחנו חנונים באמת, בלי הרטרו. יש חברי תנועה קולקטיבית שפזורים בכל הארץ, לא רק בתל אביב. וההבדל היחיד הוא שלפני הופעות בתל אביב אני יותר מתרגש כי אמא שלי באה".