דודו טסה מקבל חיבוק

הבארבי בתל אביב היה מלא מפה לפה ביום שישי האחרון בציפייה לדודו טסה. בקהל ניתן היה לזהות הרבה תיכוניסטים ותיכוניסטיות, לצד חיילים וסטודנטים וגם קהל בוגר יותר. כולם התכנסו בציפייה למופע של אחד היוצרים המרתקים בארץ, גיטריסט בחסד ואדם מיוחד.

את המופע הוא פתח ברעש וצלצולים עם שירים מהאלבום הקודם, "סחרחורת". טסה מוביל את הלהקה עם נגינת גיטרה מרהיבה, מלאה באפקטים. והנגנים סביבו, כולל שלישיית כלי המיתר הנשית (שהורכבה מצ'לו ושני כינורות) ונגן קאנון מוכשר, יוצרת אווירה שנמצאת איפשהו בין המזרח למערב, עם מהלכים של רוק וסאונד של תזמורת מסורתית מבגדד. אבל קולו של טסה מעיד על מנעד גבוה, בעל רגישות גבוהה בכל הנוגע לסלסולים.

מבעד לכל הרעש והדיסטורשן, אלו הטקסטים של טסה שבולטים בעצבותם, כשמרביתם עוסקים בנושאים כמו אהבה נכזבת, בדידות או חיפוש אחר משמעות."ויש את מה שרצית שאהיה, ויש מה שרציתי שתהיי. ויש בינינו בית ולא נכנס מספיק אור", הוא שר ב"יש בינינו בית". "השפה שאנחנו מדברים, אני צועק, את בוחרת מילים. את בוכה, אני שובר ת'כלים" הוא שר ב"בלולה". מתחת לחזות הקשוחה (טסה ממעט לדבר עם הקהל) ולנגינת הגיטרה הווירטואוזית, מתגלה נפש פצועה שמחפשת אושר ושלווה אבל מוצאת רק שברון לב. והקהל בבארבי חיבק אותו כמעט לאורך כל המופע.

החלק החלש במופע היה כשטסה ביצע קטעים מהאלבום "הכווייתים" שהקליט לפני כשלוש שנים כמחווה לסבו ואחיו. השירים אמנם נשמעים טוב, והעיבודים ממוזיקה עיראקית לרוב עובדים, אבל גם למעריצים השרופים ביותר היה קשה לעבור שלושה שירים בערבית.

מיד אחר כך, החלק האחרון של המופע גרם לקהל בבארבי להמריא. זה התחיל עם "איזה יום" שהקהל שר את רובו לבד, והמשיך עם "הלילה לא" המקפיץ. בהדרן טסה כבר היה במיטבו. "מעליות" ו"זוזי  זוזי" הצליחו לשלהב את הקהל ולרגש אותו בו זמנית, בעוד בביצוע של "אני רץ" כל הקהל החל לרקוד מצד לצד.

את המופע בחר דודו טסה לסיים עם ביצוע סולו אקוסטי לשיר "אני גיטרה", והצליח להעביר בשיר אחד את התחושה של כל המופע. בלי רעשי הגיטרות ונגינת הכינורות המסמררת, נותר טסה עם וירטואוזיות על הגיטרה, עם יכולות ווקליות מרשימות ועם מילים שחודרות ללב (אף שאלה לא מילותיו אלא מילותיה של נעמי שמר). אמנם במוזיקה בישראל תמיד היו ויהיו יוצרים רגישים, אך טוב לדעת שיש כאלו שגם עושים את זה אחרת. דודו טסה הוא ללא ספק מבין המוזיקאים המעניינים בארץ, בכך שהוא מערבב את תרבות בית הוריו עם רוק בין זמננו ושופך הכל אל תוך בלילה עשירה, חדשנית ואפילו קוסמית, של מוזיקה עכשווית אבל גם עתיקה.

תגובות והערות אתם מוזמנים לשלוח לאתר GoingOut או לאסף מואב