הקספרים ומרסדס בנד: שילוב של שני כוחות על

המופע המשותף הוא הדבר הכי אותנטי, מעניין ובעל השראה במוזיקה הישראלית היום, מה שמזכיר שעל התפוצצות תרבותית כמו שהייתה פה בניינטיז אפשר להמשיך לחלום לנצח

אורן ברזילי וגל תורן
אורן ברזילי וגל תורן | צילום: שרון עובדיה

באיזשהו שלב במהלך ההופעה של מופע הארנבות של ד"ר קספר נזרקתי עם השיר "הקומיקאים" איזה שני עשורים אחורה, להקות הרוק של תחילת הנייטיז רצו לי בראש אחת אחרי השנייה: כרמלה גרוס וגנר, אור כשדים, איפה הילד, גן חיות. התחלתי להרהר מה שמו להם בגולדסטאר ב"גלולה" שיצר מפץ כזה היסטרי של כישרונות שלא היה מבייש את הפריחה שהתרחשה באותם ימים במנצ'סטר של טוני ווילסון. נשמתה המוזיקלית של ישראל דאז געשה מלהקות רוק אמיתיות שלא הוציאו מחוץ לחוק את הדיסטורשן והתופים אלא להפך.

 

והיום מה קורה בגזרת הרוק המקומית? ואקום. תשאל אמן מתחיל, עוד לפני שהוא קנה מפרט לגיטרה, מה הוא רוצה להיות, והוא יגיד לך פורטיס. לא חלילה בגלל פלונטר, ז'אן קונפליקט או מינימל קומפקט אלא בשל דקות הפריים טיים שפורטיס זכה להן כשופט באחת מתוכניות הזמר לצד בר רפאלי. רבאק. איפה הימים שבערוץ 2 היה אפשר למצוא איכות. לא להאמין אבל היו גם ימים כאלו. אי שם בתחילת הניינטיז הוקם ערוץ שתיים הניסיוני (שאגב היה טוב בהרבה מזה שבא אחריו). באותו ערוץ העלו רצועה של קוטנר עם ההופעות ברוקסן. באחד מאותם פרקים נתקלתי במופע הארנבות של ד"ר קספר - חבר'ה צעירים ומרדנים לבושים בלוק טינאייג'רי אמריקאי ומאובזרים בבובות על אזור חלציהם, אך חשוב מכך - הם התחרעו על הגיטרות החשמליות במרחבי הטריטוריה הגראנג'ית. כפתור הווליום שלהם היה מסובב עד הסוף ימינה תוך שהם מרעידים את קירות המוסכים ברחוב הברזל, רחוקים אלף שנות אור מהפלייליסט הצה"לי שנחת פה כמה שנים לאחר מכן. הקספרים תפרו בתקליט הראשון שורה של להיטים המבוססים על טקסטים שנונים תיאטרליים ומצחיקים וזאת מבלי להתנחמד מוזיקלית לאיש. משם המשיכו לשני תקליטים, התפרקו, התחברו, הקליטו וכיום יוצאים בסדרת מופעים משותפים עם להקת מרסדס בנד.

 

 

מיקס גאוני

 
22:30 בזאפה הרצליה. האולם מפוצץ. רוב הקהל היה בדרכו לגנון כשהקספרים עלו על הוואן חזרה הביתה מהופעות. חצי ממנו הגיע עם תחפושות מושקעות. הקספרים עולים לבמה. כבר במכה השנייה על הבייס דראם הקהל כולו שלהם. אורן ברזילי ושי להב יורים שורה של שירים שמרביתם הפכו למגה להיטים שמחזיקים מים גם היום: "כל יום", "סקס", "תראו אותי", "בואי דינה". הקספרים נותנים בראש עם קירות של גיטרות. ברזילי מפלרטט, "יהיה לכם סקס במכונית בערב?" הוא שואל וכולם צורחים "כןןןןן". לאחר מכן הוא יורד לשיר בתוך הקהל והאנשים מסביב באקסטזה. בשיר האחרון, הנחשב לאחד מהמנוני הניינטיז, "בשמלה אדומה", מרסדס בנד עולים לשיר יחד. טירוף. הזאפה מתפוצצת.

 

שיתוף הפעולה עם מרסדס הוא מיקס גאוני. מדובר בלהקה שניחנה בדי.אן.איי זהה ללהקות מסוגה עלית שהופיעו ברוקסן. כשהקספרים ירדו כל השורה הראשונה נתפסה מהר בנשים שפנטזו על תורן שיעשה להן ילד. הם מתחילים בשיר "זהות". מיד רואים שגל תורן הוא פרופורמר מולד, סולן כריזמטי, שבועט את האמת שלו במיקרופון בניגוד לשרלטני פלייליסט לא מעטים שאנחנו שומעים ברדיו. המרסדסים משגרים תחמושת - "עד מתי" "תאילנד" ו"המשביר". הקהל מרחף עד התקרה ולא רוצה לרדת. במהלך המופע תורן חורך את הבמה שיר אחרי שיר. בסוף הערב הקספרים חזרו ויחד הם שרו את "אני שר" שביצע במקור מי שהביא את הרוק לארץ הקודש - אריק אינשטיין.

 
ההופעה של הקספרים עם מרסדס בנד היא שילוב אולטימטיבי של שני כוחות על. ללא ספק, זה הדבר הכי אותנטי, מעניין ובעל השראה במוזיקה העברית היום. כשיצאתי החוצה לקור הפורימי שאלתי את עצמי האם נתברך בעוד רנסאנס רוקיסטי זהה למה שקרה פה בתקופת הרוקסן והגעתי למסקנה שעל התפוצצות תרבותית כמו שהייתה אז אפשר להמשיך לחלום לנצח.