צבעים אמיתיים בנוקיה: סינדי לאופר בהופעה סוחפת

לרגל חגיגות 30 שנה להוצאת אלבום הבכורה המצליח שלה "she's so unusual", יצאה סינדי לאופר במסע הופעות, בו היא שרה את האלבום במלואו. את המסע סיימה אמש בהיכל נוקיה בתל אביב.

את המופע חיממה נינט, כאשר בשעה עשרה לתשע עלתה על הבמה, בליווי החבר החדש, יוסי מזרחי מהקולקטיב, אשר ניגן לצידה, ובקול ענק שהצליח למלא את האולם שעדיין לא התמלא לחלוטין.

נינט פותחת את מופע החימום שלה בשיר I C U ולאחריו עוברת לגרסת הכיסוי המוכרת שלה לשיר של צ'רלס באקלי "Crazy". "כבוד גדול להיות כאן" היא אומרת לנו, ואני חושבת על כל כובע כתום או חליפה מוזרה שגברת טייב שמה על עצמה. כל דבר כזה סינדי לאופר עשתה כבר לפני שלושים שנה באקסטרים ובהצלחה גדולים הרבה יותר. ובכלל נינט, נדמה שלא סיימה לצעוק ולבעוט, לא ברור במי או במה. אבל היא כבר כאן וההשוואה מתבקשת לזו שתעלה אחריה; לאופר גם היא בעטה בזמנו, אבל היו אלה בעיטות ללא מאמץ, כיון שהביאה באמת את עצמה ואת המוזרות הייחודית כל כך שלה. ובכללי, אפשר לסכם את זה במילים האלה: נינט, את מתאמצת מידי. כך זה מרגיש וחבל.

נינט ממשיכה עם "כשאתה כאן" שזוכה לעיבוד כבד וקולני, ולאחריו עוד שני שירים - " פרויקט הספר הכחול" מתוך האלבום האחרון ו"אם אני אלך" מתוך האלבום קומוניקטיבי. ואז היא אכן הולכת, יורדת מן הבמה, אך היא עוד תשוב לדואט מובטח עם סינדי בהמשך.

עוברת עוד רבע שעה של שירי אייטיז נעימים ברקע, וגברת לאופר עדיין לא עולה. לרגע עולה החשש שתהיה כאן תקרית ריהאנה, אך החשש נעלם בשעה 21:40 כאשר השיער האדום פורץ אל הבמה.

פצצת אנרגיה אדומה

עם עלייתה לאופר לא חושפת בפנינו את שנדע בהמשך - שהיא אוהבת, מאוד אוהבת, לדבר. היא זורקת "ערב טוב תל אביב, גם אני אוהבת אתכם" ומיד קופצת לה לשיר הראשון. אבק השריפה מהצרחות של נינט מיד מתנקה לטובת הקפצוצים והתזוזות הלא פוסקות של לאופר.

השיר הראשון, כפי שמופיע באלבום הוא ""Money changes everything" ולאחריו מיד עוברת לאופר לשיר המוכר ביותר שלה, שיר שבהופעה "רגילה" היה מגיע בשלב יותר מאוחר. כמובן שזה כיף גדול לקבל להיט ענק כבר בתחילת המופע, והקהל קופץ על רגליו לשמע הצלילים של "Girls just want to have fun". כיאה להמנון שנהיה מהשיר הזה ברבות השנים, לאופר נותנת לו את הכבוד ומושכת את הסוף לטובת דואט עם הקהל, ואף תוך כדי מראה גם פוטנציאל קטן לראפרית חמודה וממשיכה הלאה.

השיר השלישי הוא "when you were mine" שובר הלב. השיר נכתב במקור על ידי פרינס וגם מופיע באלבום שלו מ-1980. לאופר אימצה את השיר לאלבום הבכורה שלה והשיר ממלא את האולם בצלילי ניו ווייב עם ניחוח אייטיז אמיתי. עם החליפה השחורה ומכנסי העור שהיא לובשת, השיער האדום והאיפור, לאופר נראית כמו גותית שנשמרה מאותה תקופה. אבל גותיות בשנות השמונים היו מאוד אפלות, שלא נאמר, מדוכאות מהחיים, ולאופר היא גותית שמחה וקופצנית. האם זהו סוד הקסם והצורה בה בכל זאת הצליחה לכבוש את לב המיינסטרים? כנראה שכן.

מיד מגיע "Time after time" הענק והקהל נותן לה אהבה ענקית במהלך השיר השני הכי מוכר שלה.
ואם עד כאן קיבלנו את לאופר משומרת משנות השמונים, כפי שציפינו, מכאן המעמד משתנה מעט ונגלה מיד את דודה לאופר מאמריקה, שהגיעה לספר לנו המון, אבל המון, סיפורים.

סיפורים מאחורי הקלעים של הכנת אלבום הם דבר מתבקש, במיוחד בסוג מופע שכזה, אך ניכר שהפרעת הקשב של לאופר, כפי שהיא מעידה על עצמה, גורמת לה לזלוג מסיפור לסיפור ללא הבחנה. והנה היא באולפן, והנה היא ילדה עם המשפחה מסיציליה. והנה כך היא הכירה את החבר שלה, שנהיה המנהל שלה, שהביא לה שעון לאחר ששבר את השעון שלה. אבל השעון היה כל כך רועש שהיא נאלצה להחביא אותו באמבטיה, ועדיין שמעה את הרעש שלו. מה שהוליד את הגילוי המשעשע שמכאן הגיעה השורה הפותחת את השיר "Time after time".

לאופר בהחלט מצחיקה וחמודה, אך נהיה קשה כבר לעקוב אחר התקופות עליהן היא מדברת ברצף ללא הפסק. וכך מיד היא עוברת לסיפורים המכינים לשיר הבא באלבום - "She bop". השיר נחשב בזמנו קיצוני, שכן הוא מדבר על, ובכן, דברים פרטיים ואישיים בחדר המיטות. לאופר מספרת לפני מידע לא מפתיע על כך שנזרקה משני בתי ספר קתולים. מכאן היא כבר עוברת לסיפורים על אולפן ההקלטות, עם ניים דרופינג לא מבייש של ג'ון לנון ויוקו אונו. לבסוף, היא מגיעה למה שרצתה בעצם לספר לנו וזה שבמהלך הקלטת השיר, היא הורידה את החולצה ודגדגה את עצמה. מכאן הצחוקים ששומעים בהקלטה. אבל עד אז היא מדברת כל כך הרבה על ברוס ספרינגסטין ורחובות מנהטן שנהיינו קצת עייפים.

גברת, את חופרת

לאחר "she bop", לאופר מתחילה באחד מהשירים המרגשים שלה באלבום ובכלל "All through the night". השיר מקבל בתחילתו תאורה אינטימית משהו, כאשר מה שמאיר זה סטיקלייט זוהר שלאופר מחזיקה מעל לראשה. בחלקו הרקיד של השיר לאופר מחליפה לכדור דיסקו זוהר בידיה. השיר מסתיים בווקליות מרהיבה שלה תוך כדי שהיא אוחזת בכדור. באמת מרגש.

מכאן מגיעים השירים הפחות מוכרים של האלבום "Witness" ו "I'll kiss you". בשלב הזה ההיכל מרגיש קצת רדום, פרט לאנשים בודדים שמרשים לעצמם לקפץ ביציעים כדוגמת הזמרת. ככה זה בסוג כזה של מופע, שמביא אלבום שלם במלואו. זה יכלול תמיד גם את השירים הפחות פופולאריים.

לאופר, עוצרת לפני השירים הבאים, ופוצחת שוב במונולוג ארוך ארוך שמתחיל בהופעה שלה כשחיממה את ה'"קינקס" וזרקו עליהם מטבעות וסיגריות דולקות. הצגה ארוכה מאוד לקטע קצר שבעצם על שמו האלבום, והוא "He's so unusual". מיד לאחריו השיר "Yeah Yeah" מסיים את האלבום, ואת החלק הידוע מראש של ההופעה הזאת. עכשיו נשארנו עם ההימורים - מה ייכנס להדרן ומה יהיה השיר אותו היא תבצע עם נינט?

לא נאלצנו לחכות הרבה זמן, החזרה לבמה הייתה לאחר שתי דקות. לאופר מציגה את השיר הבא כשיר שהיא מאוד אוהבת את הוידאו קליפ שלו, בגלל שהשתתפו בו "כולם, ותמיד חשבתי שזה שיר טוב". השיר הנהדר שלה מתוך פסקול הסרט "הגוניס" - "The Goonis r good enough". להזמנתה, הקהל מתחיל לזוז ולהקיף את הבמה.

לאחר מכן בוחרת לאופר לשיר את השיר  "shine" מתוך אלבום באותו השם משנת 2002.
זהו שיר חזק ויפהפה, ולפני כן מדגישה לאופר כי היא לא סתם שרה אותו, אלא כי הוא מייצג עבורה שינוי חשיבה מאוד גדול בחייה. "הפסקתי להקשיב לאנשים, מה הם חושבים על כל דבר. חשבתי שאני לא באמת מסוגלת לשיר שיר כזה, אבל הוא כן הצליח וכך שינה את חיי". היא אכן שרה אותו במלוא הרגש ובמהלכו אף יורדת אל תוך הקהל הגדול שמתחת לבמה, לקבל עוד קצת אהבה ישירה.

לאחר הירידה אל הקהל נדמה שלאופר קצת מהורהרת ולא ברור לה כל כך איך עליה להמשיך. הקהל מנסה את מזלו בקריאות להיטים שעדיין חסרים בערב הזה. לאחר מה שנראה כהתלבטות קטנה, לאופר מכריזה על השיר הבא, אולי התעקשות לא הכרחית. השיר "Sex is in the Heel" הוא מתוך המחזמר המצליח שכתבה "Kinky Boots" עליו זכתה בפרס הטוני. השיר חמוד אך בשלב הזה הקהל כבר עייף מהסיפורים ורוצה להיט והביתה.

זה אכן מגיע בצורה יפהפיה עם "True colours" האהוב מתוך האלבום השני של לאופר. כאן מצטרפת גם נינט, לדואט שעובד טוב. אין ספק, יפה לך רגוע נינה. לאופר שחיה את חיי המחזמר, קדה קידה ארוכה עם כל מלוויה בפני הקהל ושולחת אותנו בברכת שנה טובה ומעשים טובים הביתה. נדמה כי היא יכולה להישאר לעוד עשרה שירים ועשרות אלפי סיפורים ובעיקר לקבל עוד ועוד אהבה.