קול קורא לנדוד: עלמה זהר בזאפה

בדרכי לרכב לאחר הופעתה של עלמה זהר בזאפה  תל אביב, לקראת צאת אלבומה השלישי, "לחם, אהבה", שאל אותי חבר שבא איתי להופעה, "מה הקטע שלה עם חו"ל, כמעט כל השירים שלה עוסקים במקומות אחרים", ואני השבתי שלא שמתי לב לזה, אבל יש בזה משהו.

ואכן, כשעברתי על שיריה של זהר בראשי נוכחתי לדעת כי אף אם לא בכל שיריה של זהר יש התייחסות לארץ אחרת, אם כי ברבים יש, ברובם נוכחת לכל הפחות אווירת הנדודים. עלמה זהר היא נוודית, לפחות ברוחה, כמו במילותיה כך גם בהשפעות המוסיקליות שלה. היא לוקחת קצת מהמערב, קצת מהמזרח, נגיעות ממוסיקה ערבית, מקצבים ממוסיקת הרגאיי ומערבבת את כולם יחד למרקחה מקורית שלה.

את ההופעה זהר פתחה באווירה רגועה, עם מספר שירים מאלבום הבכורה המצוין שלה, כשאט אט העלתה את סף הגרוב. בשיר "דע" הגיטרה של אסי איילון החלה להיות יותר מורגשת, עם ליינים בלוזיים קלאסיים קצרים ומענגים שמגרים את האוזן עד לסולו הבלתי נמנע.

כן אנחנו שניים

לאחר השיר מספרת זהר כי "אנשים לא יודעים אבל "עלמה זהר" זה למעשה צמד", ובכך היא מכוונת לאיילון שעובד איתה מאז תחילת דרכה המוסיקלית ומפיק את אלבומיה. לאחר הקדמה מפרגנת זו שרו זהר ואיילון יחד דואט מתוך האלבום הקרב ובא, בשם "מצב הרוח", שיר שמהתווים הראשונים שמתנגנים ניתן לזהות כי מדובר בשיר ממכר עם פוטנציאל "גלגלצי" לא מבוטל.

בהמשך ההופעה הגיע הזמן להציג את האורח המיוחד, הוא אהוד בנאי. זהר מציגה את בנאי כמי שליווה אותה בכל האירועים המשמעותיים בחייה, בשיריו, מודה לו על כך שלימד אותה מה חשוב ומה לא ואומרת כי הדוגמא ששימש לה סייעה לה לא להסתנוור מאורות הזרקורים ולהתפתות ל"עולם הזהר" והפרסום לשם פרסום, או במילותיה, "יש אנשים שעובדים בלהיות מפורסמים, ואנחנו עובדים בלכתוב שירים".

ניתן לזהות התרגשות אמיתית בקולה של זהר כשהיא מזמינה את בנאי, אשר שימש לה כמנטור מבלי שידע, לבמה. אכן כשבנאי עלה על הבמה אמר כי התארח בהופעות רבות אך מעולם לא זכור לו שהציגו אותו כך, והודה לה.

השיר הראשון שניגנו יחד, באופן מתאים ולא מקרי היה "התרגשתי לקראתך", במהלכו בנאי כיכב בעיקר בנגינת הגיטרה, כשניגן בגיטרה החשמלית כאילו היתה בוזוקי. במהלך השיר נערך ריקוד בין נגינתו הבלוזית המעושנת של איילון לבין סלסולי הגיטרה של בנאי, אשר השלימו אחד את השני. לאחר מכן שרו זהר ובנאי יחד את "יוצא לאור" הנהדר של בנאי, ואחריו הציגה את השיר הבא, "ממצרים", כ"אחיין קטן של "עבודה שחורה של אהוד" ועתה הגיע תורו של בנאי לפרגן חזרה כשהרגיש צורך להיכנס לדבריה ולומר "זה שיר לא קטן בכלל, שיר גדול", ואכן מדובר בשיר מצוין ובעל אמירה חשובה. ולא רק במילותיו, גם במוסיקה, משום שזהר השכילה להכניס בשיר מוטיבים יהודיים באופן מעודן ויפה, אשר גם הם מטרתם להזכיר לנו, כמו המילים, שגם אנחנו היינו פעם גרים בארצות זרות.

בנאי בשירתו הבליט מימד שנעדר מעט משירתה של זהר בחלק מהשירים, כמו בשיר זה. שירתה היפה של זהר מרקדת על המלים, לעתים נוגעת לא נוגעת, ושירתו של בנאי נזעקת בלהט, נאחזת בכוח במילותיה הנהדרות של זהר ומדגישה עוצמתן.

לכאן או לכאן, אין ספק שהתארחותו של בנאי בהופעה היוותה את אחד השיאים של הערב, שהגיע לנקודת הרתיחה כשיחד עם הכנר המצוין (שמנגן גם עם בנאי וגם עם זהר), ניצן חן רזאל, ניגנו את "עיר מקלט" העוצמתי של בנאי.

אחרי ירידתו של בנאי מהבמה זהר וההרכב רכבו על גלי המומנטום ולא ירדו חזרה מטה עד סוף ההופעה וההדרן המתבקש, וסיפקו לקהל, בין השאר, כמה מלהיטיה המצוינים של זהר, "אגו טריפ", "עם הגב", לצד שירים מהאלבומה השלישי שעתיד לצאת בקרוב.

כאמור, זהר היא נוודית מוסיקלית, בדומה לאביה הרוחני, ונדודיה של זהר לא הסתיימו, נכונים לה ולנו עוד התנסויות וטעימות ממחוזות רחוקים. זהר תמשיך לעבוד ולחפש ולזקק, ולנו נותר רק להתלוות אליה וליהנות מהנוף.

רון דרך כותב עבור האתר GoingOut