גירל פאואר נטול אגו: זהבה בן ומרגול בהופעה
שתי הדיוות שמאחוריהן קריירה עשירה התאחדו למופע משותף ראשון ונדיר מסוגו בז'אנר בים תיכוני והיממו את הקהל בשרשרת להיטי ענק
איך זה לא קרה קודם? שתיים מהזמרות המובילות בזמר המזרחי, שתיהן מזוהות עם נשיות חזקה, חיות לבד כבר המון שנים, מגדלות בן לבד - חיבור מתבקש. אבל אני משערת שגם מי שהעלה את השאלה הזו בשבועות האחרונים לא האמין עד כמה החיבור שנראה לראשונה אמש בנמל תל אביב, בין זהבה בן ומרגול, יהיה נכון וכמה הוא יתרום לשתי הזמרות.
באופן מפתיע זה היה מופע משותף נטול אגו, וזה לא עניין של מה בכך. מדובר בשתי זמרות ענקיות, מלכות הזמר המזרחי, ועדיין החיבור היה אמיתי, מרצון, לא ניכרת תחרות בין השתיים, המון פרגון ואהבה. זהבה בן נראית כה צנועה וביישנית, עד שלעיתים נדמה שהיא לא מאמינה בעצמה, מרגול מצידה דואגת לפרגן ולהרים אותה, מספרת כמה היא אוהבת אותה ומבקשת מהקהל למחוא לה כפיים, כמעט אחרי כל שיר.
אם להשוות לאחד מהמופעים המשותפים הכי זכורים בארץ - של שלמה ארצי ושלום חנוך, ההבדל הוא עצום - מי שצפה בצוות שלום-שלמה לא יכול היה שלא לחוש את מאבקי האגו ששוררים בין השניים, וזה בא לידי ביטוי גם בחלוקת השירים, כל אחד שר את השירים של עצמו, לבדו, ומדי כמה שירים הם התאחדו לדואט. זה לא היה המצב אתמול, למעט ארבעה שירים, זהבה ומרגול שרו את כל השירים יחד, זהבה שרה מרגול, מרגול שרה זהבה. שתיהן שרו יחד ולחוד פשוט נפלא.
האמא המגוננת של בן
ראשונה עלתה לבמה מרגול, לבדה, כמו לבדוק את השטח עבור זהבה, אליה התייחסה רוב ההופעה כמו אמא מגוננת. לאחר הבית הראשון של "חומות חימר", הצטרפה אליה זהבה לדואט מרגש. בסיומו ביקשה מרגול להפסיק לרגע את המוסיקה ולכבד את זכרו של הרב עובדיה יוסף שהלך לעולמו אתמול, כאשר סיימה את מילות ההספד ביקשה את הסכמתה של בן למילים שאמרה וכשקיבלה אותה חתמה ב"אז יאללה, בואי נמשיך כפרה".
הפעם הגיע תורו של להיט מבית זהבה - "אהבה אסורה". בן, ללא ספק בעלת אחד הקולות הכי מרגשים במוסיקה הישראלית, הפליאה לבצע אותו, עם קול שחודר לעצמות, בעצבות כזאת, שמתחשק לעיתים לעלות לבמה ולחבק אותה, מזל שמרגול הייתה שם לעשות זאת במקומנו. היו הרבה חיבוקים בין השתיים, לעיתים היה נראה שמרגול אוחזת את זהבה כמו ילדה קטנה ומפוחדת, מרגיעה אותה ומחזקת.
מרגול היא חיית במות ידועה, היא יודעת לתת שואו, אם בשירה ואם בקטעי קישור, היא מדברת עם הקהל, צוחקת איתו, זורקת פה ושם עקיצה לגל אוחובסקי ונדב אבוקסיס, החברים שבאו לפרגן, אין חדש תחת השמש.
מי שהפתיעה לטובה זו זהבה. למרות שבן נחשבת לאחת הזמרות המוכשרות בארץ, היא בדרך כלל מתביישת, חבויה. אתמול היה שם משהו אחר, החיבור עם מרגול הביא לבמה זהבה אחרת, שצוחקת ורוקדת ובעיקר נהנית, והקול כמובן הוא אותו קול מצמרר, כל שיר שהיא שרה מקבל לפתע משמעות אחרת, נוגה יותר.
אחרי שלושה שירים הגיעה מחרוזת משותפת שהסתיימה עם השיר "קול העולם" שנכתב במיוחד עבור השתיים לקראת המופע המשותף. השיר שונה מאוד משאר השירים של הזמרות, מצד אחד הוא קצבי וקליט, אך עם זאת, בין השורות, הוא מדבר בעיקר על הקשיים שהן עברו, ומנסה לענות למי שלא רצה בהצלחתן, או שמח כשנפלו.
השיר התאים לרוח ההופעה כי הוא נשמע מעין שיר מוטיבציה של מרגול לזהבה עם משפטים כמו "תקשיבי מה מרגול אומרת, אנחנו תמיד נישאר" "תדעי אי אפשר בלעדינו" "הצלחנו מאיפה שבאנו, ניצחנו תמיד מול כולם" וגולת הכותרת - "אני ואת פה, שיחכו כולם", היה נדמה לי שבמקום המילה "יחכו" מרגול רוצה להגיד משהו אחר.
לאחר המחרוזת הגיע "טיפת מזל" של בן, אותו הודיעה מרגול שהיא מותירה לזהבה לבצע בעצמה, כי אין אף אחד בעולם שיכול לבצע את השיר הזה כמו זהבה, "תקשיבו מה מרגול אומרת" - היא כל כך צודקת. היא כמובן שם, לידה, על הבמה. אחריו "ריח מנטה" של מרגול, ועוד מחרוזת להיטים ארוכה שנפתחה ב"מילים מילים", לא לפני הקדמה ארוכה של מרגול על המין החזק, היפה, החכם, ועוד תארים כהנה וכהנה - המין הנשי, כולל מונולוג על חוסר האמינות של הגברים והשינוי שהם עוברים אחרי החתונה, כשזהבה מלווה אותה בסלסולים לאות הסכמה. ערב של העצמה נשית במיטבה.
בסיום המחרוזת זהבה מפנה את מקומה למרגול שמבצעת את "עץ ירוק מפלסטיק" הנפלא, אז מגיע תורה של מרגול להפסקת מים, כאשר זהבה כבר מרגישה בטוחה להישאר לבדה על הבמה ומבצעת בצורה נפלאה את "זמר שלוש התשובות" המרגש ואת "אינת עומרי".
הן חוזרות לביצוע משותף של הלהיטים המוכרים של שתיהן, הכולל ירידה מהבמה אל הקהל שמקיף אותן בהמון אהבה. בהדרן הן שרות את "הוא פגע בי אמא" של בן, מודות להמון אנשים, מרגול לא שוכחת אפילו את המאבטחים ועובדי המקום. השתיים יורדות מהבמה, האורות נדלקים והקהל מתחיל לנהור החוצה, כשלפתע מרגול עולה שוב, מתנצלת ששכחה וחוזרת יחד עם זהבה לשיר את "עוד יהיה לי" בפני החלק של הקהל שעוד לא הספיק ללכת, היא עושה זאת בכל-כך הרבה אופטימיות ושמחה, שבשלב מסוים אפשר לקוות שחלק משמחת החיים של מרגול נדבקה בזהבה בן וגם היא כבר מאמינה שיום אחד אולי, היא תפרוש כנפיים.
