ערב של הפתעות: הראל סקעת חוגג עשור מוזיקלי

הראל סקעת חגג אתמול עשור של יצירה בהאנגר 11 בנמל תל אביב במופע "אהבה מסובבת הכל". החלל הגדול התמלא לכבוד האירוע בעיקר בנשים (אבל גם בגברים) מכל הגילאים - מעריצות ששמרו אמונים במשך כל העשור, וגם לא מעט טינאייג'ריות שמוכיחות שסקעת עדיין אליל נוער. שורות שורות של כסאות פלסטיק הפכו מהר מאוד ללא רלוונטיות כשהקהל נעמד על רגליו ורבים שעטו כמה שיותר קרוב לבמה, למורת רוחם של מי שקנו כרטיס ישיבה בשורות הראשונות. מאחורי הזמר הורכב מסך גדול עליו הייתה רוב ההופעה אנימציה של אותו לב גיאומטרי מהלוגו של סיבוב ההופעות. אותו מסך הורכב בזמן אמת מול הקהל, במהלך השירים הראשונים, ואם הייתה לזה סיבה אמנותית, היא הצליחה לחמוק מעיניי.

ניכר היה שסקעת בא לחגוג באמת. הוא היה אנרגטי, הרגיש נח וחופשי על הבמה, פלירטט ורקד. המעריצות בקהל לא הפסיקו לצעוק, לצלם, לשלוח ידיים בכל פעם שעמד בקצה הבמה או ירד לקהל, וכמובן לשיר את כל המילים, כבר מהשיר הראשון "אהבה מסובבת הכל" מהאלבום החדש בעוד קולו החזק והמדוייק של סקעת מצליח להתגבר על כל הצעקות.

סקעת המשיך עם "הרוח תשנה את כיוונה" מאלבומו הראשון, "תהיה לי אהבה" מאלבומו השלישי, שני שירים חדשים, "בוקר טוב מותק" ו"אנחנו פה", ואז עבר ללהיט הצ'יזי "כמה עוד אפשר" לשמחת הקהל. אחרי ביצוע ל"את לי הכל" עבר סקעת לשני דואטים: את "מילים" הוא ביצע עם הצ'לנית הדס קליינמן, והשיר קיבל נופך אחר, בעיבוד עדין מהאירוויזיוני למילים מלאות הפאתוס. מרגע זה הרגשתי שמשהו נפתח בסקעת ובנוסף לשואו, הוא גם הצליח לרגש.

הדואט הבא, היה דואט בהפתעה עם נתן גושן שכתב והלחין עבורו את "שיבוא עלינו". אמנם אחד המיקרופונים הפסיק לעבוד באמצע השיר, אך הצמד התגברו על זה במהירות ובחינניות. כשסקעת שר את "משהו ממני" מאלבומו הראשון הוא ירד לקהל והקדיש את הסוף לבן זוגו עידן רול כששינה את סופו של השיר ל"הוא שלי והוא לא בסוד" (בשונה מ"הוא בסוד" בגרסה המקורית).

סקעת שר את "כל הציפורים" ואת "המאה ה-21" המצויין ואחריו עבר להפתעה הבאה של הערב כשביצע עם אניה בוקשטיין את שירה "רוקדת" שאמנם פחות החמיא לקולו של סקעת, אך השניים הפגינו אינטימיות בימתית שפיצתה על כך. סקעת סיים בשירים "עוד יאיר עליי" מאלבומו השני, ו"עכשיו" מהאלבום החדש. לפני הביצוע של "עכשיו" הוא הודה לקהל ואומר שהם הדבר הטוב ביותר שקרה לו בעשור הזה. לסקעת יש לא מעט שירים מלנכוליים, אבל בעיניי המאפיין הבולט ביותר שלו הוא שירים מהסוג של "עוד יאיר עליי" ו"עכשיו". שירי מוטיבציה אופטימיים, שמדברים על התמודדות אבל גם על האור בקצה המנהרה.

לאחר ירידתו מהבמה הוא חזר להדרן צפוי עם "ואת" (איך לא?) בליווי יוצרת השיר קרן פלס. השניים סיפרו שלא ביצעו את השיר יחד כבר שנים ושהדואט היה ספונטני לחלוטין. משם סקעת עבר לבצע שני שירים קצת פחות צפויים, את "הנני כאן" מתוך הקהל כשעל המסך מאחוריו התנוסס הצילום של הופעת הגמר של כוכב נולד, ו"לעוף" מפסטיגל 2004, ששלח את הקהל הביתה בהרגשה מרוממת. עם שני השירים הללו, הוא זכה רק במקום השני בזמנו, אבל אתמול בערב סקעת הוכיח שהוא מנצח.